בשבת חול המועד פסח קוראים חלקים מפרשת כי תשא: את סיפור מעשה העגל, את מעשה הלוחות השניים שעשה משה לאחר ששבר את הלוחות הראשונים, ואת השיחה בין משה לבין אלוהים בנקרת הצור. פרשת כי תשא כוללת גם הנחיות להקמת המשכן, ומוצג בה האמן היהודי הראשון: בצלאל בן אורי בן חור.

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת (שמות לא, ב-ד).

חכמתו של בצלאל אינה חכמה פילוסופית או אינטלקטואלית, אלא חכמת המעשה: יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת (קהלת ב, כא), זֶה בְּצַלְאֵל שֶׁעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וַאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת (מדרש תנחומא במדבר). בנוסף, בצלאל אינו כלי ריק אותו ממלא אלוהים בחוכמה, אלא שהיתה בו חכמה מלכתחילה: ‎וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה, שֶׁכְּבָר הָיְתָה בוֹ חָכְמָה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְּבָר (תנחומא ויקהל).

מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת־לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל־מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל־מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת (שמות לה, לה).

ביחד עם בצלאל בן אורי, ממונה אהליאב בן אחיסמך כשותף למשימת בניית המשכן. אבן עזרא מפרש עֹשֵׂי כָּל־מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת בכך שכשרונו של בצלאל היה גם בהוראת המלאכה לאחרים: "ולהורות. כי יש חכמים רבים , שהם קשים להורות אחרים. והנה אהליאב הוא חבירו בכל המלאכות, גם להורות לו בחכמה; על כן אמר על שניהם: עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות."

יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ

בנין המשכן מחייב מלאכות רבות ומגוונות. בני ישראל במצרים עסקו בחומר ובטיט. כיצד ידע בצלאל את כל המלאכות? מסכת ברכות משווה בין יכולותיו של בצלאל לבין מעשה בריאת העולם: 

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת," וּכְתִיב הָתָם: "ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה." וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״ (ברכות נה, א).

רמב"ן מסביר שאלוהים מפנה את תשומת ליבו של משה לבצלאל, ומשה מפנה את תשומת ליבו של העם, וזאת משום שהיקף חכמתו וידיעותיו של בצלאל במלאכות עדינות של כסף וזהב, רקמה ואריגה, היו פלא גדול במציאות העבדות במצרים:

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור אמר השם למשה ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל ראו קרא ה' בשם (שמות לה, ל). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כולם, והיודעים ורגילים בהם בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד, שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו: ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה… (רמב"ן על שמות לא).

ומנין זכה בצלאל שיתקיים בו הפלא הזה? בזכות אמו, מרים, אחות משה. על פי המסורת המיילדות שהצילו את הבנים מגזרות פרעה היו מרים ויוכבד. אלוהים השיב להן בכך ש"בנה להן בתים:" יוכבד נטלה כהונה ומלכות, דרך בניה משה ואהרון, ומרים נטלה חכמה דרך בנה בצלאל:

וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה מִנַּיִן לוֹ, מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וּמֵהֵיכָן זָכָה לְכָל הַחָכְמָה הַזֹּאת, בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, כא): וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים, וּמָה הָיוּ הַבָּתִּים, בֵּית הַכְּהֻנָּה וּבֵית הַמַּלְכוּת. יוֹכֶבֶד נָטְלָה כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, אַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל, משֶׁה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וּמִרְיָם נָטְלָה חָכְמָה, שֶׁהֶעֱמִידָה בְּצַלְאֵל, וְיָצָא מִמֶּנּוּ דָּוִד שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, יט): וַתֵּלֶד לוֹ [אפרת] אֶת חוּר (שמות רבה מח, ד).

בצלאל לימד את מי שהתנדבו לעבוד ולהכין את המשכן ואת כליו, ופיקח על עבודתם, אולם את ארון הקודש הכין בעצמו: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ. וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ; וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב (שמות לז, א-ב).

מדרש תנחומא מדגיש שבצלאל עשה את הארון במו ידיו: "אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון וכל המלאכות האחרות כל הכלים האחרות באמירתו ובעצתו." מהו ייחודו של הארון?

כמו אדריכל טוב, בצלאל מבקש לדעת מה משמעותו של הבית אותו הוא ממונה להקים. משה עונה לבצלאל שהמשכן יהיה בית ללימוד תורה. חוכמתו של בצלאל באה לידי ביטוי בכך שהוא מבין שיש לבנות את הארון, מקום משכנה של התורה, ראשון, למרות שמשה מנחה אותו לעשות להיפך: 

"תן לחכם ויחכם עוד" – זה בצלאל. אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה: "עשה המשכן", בא ואמר לבצלאל. אמר לו [בצלאל למשה]: מהו המשכן הזה? אמר לו: שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל: והיכן התורה נתונה? אמר לו: משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון. אמר לו: רבנו משה, אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר: "ויעש בצלאל את הארון" (שמות רבה נ, ב).

ההשוואה למעשה הבריאה חוזרת גם בפרשנות על בניית ארון המשכן. הארון הוא מקום משכנה של תורה, ועשייתו ראשון מדגישה את חשיבות התורה: "מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים." הארון נבנה ראשון, כשם שהאור נברא ראשון: "מה האור קדם לכל מעשה בראשית… אף במשכן, התורה שנקראת אור, דכתיב: "כי נר מצוה ותורה אור", קדמו מעשיה לכל הכלים" (שמות רבה לד, ב).

תהליך בניית המשכן מהדהד את תהליך בריאת העולם. מצד אחד, יש בתהליך סדר ומשמעות. ההנחיות לבניית המשכן מפורטות לפרטי פרטים, כמו גם ההנחיות בנוגע לעבודת הקורבנות. מצד שני, המשכן במדבר הוא משכן ארעי שנבנה, מפורק ונבנה מחדש. משכן הארעי משקף מציאות של השתנות מתמדת, של בריאה, חורבן ובריאה מחדש.

Feature Photo: S106 Nebula, NASA