פרשות תזריע-מצורע עוסקות בטומאות שונות הקשורות בגוף ובדינים המאפשרים מעבר מטומאה לטהרה: דיני יולדת, זב, מוציא שכבת זרע, נידה ודיני מצורע. העיסוק בדיני מצורע מלמד על התגובה האנושית נוכח מחלה לא ידועה. הפחד המתלווה לחוסר הוודאות ולכאב, גורם לכך שהאדם מנסה להסתיר את הנגעים שפשטו בגופו, אולם הנגעים מתרבים ומתפשטים עד שהם מופיעים על הבגדים ועל קירות הבית. האדם החולה זקוק לאיש בעל סמכות, כהן, שיאבחן את המחלה ויגדיר את דרך הטיפול בה:

… אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת … וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר … כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ  (ויקרא יג, ב-ג, מו)

המילה רָאָה חוזרת לאורך הפרשות. ראיה במשמעות של מודעות ושל נשיאת עדות. האדם צריך להכיר בנגעים שעל גופו, הכהן נושא עדות לנגעים. הדינים מגדירים את התנאים ליציאתו של המצורע מהמחנה, אך גם לחזרתו אל המחנה: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ. בזמן טומאתו הורחק המצורע מן המחנה והיה חשוב כמת. טקס הטהרה מדמה לידה סמלית מחדש במהלכה המצורע חוזר אל המחנה לאחר שכיבס את בגדיו, וגילח את שיערו:  וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר.

עבור הקורא המודרני פרשות תזריע-מצורע קשות לפיענוח ונדמות רחוקות מרחק רב מחיינו. אולם, אחרי שחווינו את הבידוד ואת הבהלה שהביאה אל חיינו הקורונה, אפשר לקרוא את פרשות תזריע-מצורע כמשל לאופן בו אנחנו מתייחסים למה ולמי שמפחיד אותנו.

מסכת כתובות מציגה ארבע תגובות אנושיות למחלת הצרעת, מחלה שהיתה בעבר חשוכת מרפא, שהחולים בה הורחקו מהחברה: 

רבי זירא לא היה יושב בסביבתו של בעל ראתן [סוג של מחלת זיבה, דומה לצרעת],  רבי אלעזר לא היה נכנס לביתו של מצורע, רבי אמי ורבי אסי לא היו אוכלים מביצים שהוטלו במבואת המצורע,  רבי יהושע בן לוי [היה] נכנס ונכרך עם המצורעים ועסק אתם בתורה. אמר: 'אילת אהבים ויעלת חן' – אם חן מעלה על לומדיה, איננה מגינה? (כתובות עז, ב).

גישה אחת מרחיקה ומתרחקת מהמצורע: רבי זירא לא יושב בסביבת החולים, רבי אליעזר לא נכנס לביתם, ורבי אסי לא אוכל מביצים שהטילו התרנגולות בקרבת המצורע. זוהי גישה שיסודה בפחד.

הגישה השניה היא גישה הרואה במצורע אדם שהוכה על ידי הגורל. רבי יהושע לומד תורה עם המצורעים. הראיה כאן אינה מתמקדת בנגעים, אלא בראיית האדם עצמו. לימוד התורה הוא הזמנה להתעלות מעבר לפגעי הגוף, מתוך 'ואהבת לרעך כמוך'.

רְאֵה, אֲנִי הָאִישׁ שֶׁהַכֹּל נְטָשׁוֹ

"שיר המצורע" של המשורר ריינר מריה רילקה מתבונן במחלה מתוך ראיה אישית של האדם 'האחר'. השיר פותח בגישה המרחיקה את המצורע מהחברה, מזמין את הקורא לראות את המצורע כאדם, ומסיים בתובנה ובהתגלות אישית.

תחילתו של שיר המצורע של רילקה הוא תיאור מכמיר לב של בדידותו של המצורע הנדחה על ידי הכלל: רְאֵה, אֲנִי הָאִישׁ שֶׁהַכֹּל נְטָשׁוֹ. המצורע מתהלך ברחובות העיר כשהוא מקיש בפעמון המזהיר את הקהילה מפניו ומכריז על טומאתו-בושתו קבל עם ועדה. בחלקו השני של השיר, צליל הפעמון הופך מאות קלון לקול החירות: עַד לְמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ קוֹל קַרְקַשְׁתִּי אֲנִי בַּבַּיִת. המשורר חש בנוח בבדידותו. צלילי הפעמון מגוננים עליו ומאפשרים לו לצעוד ללא הפרעה, שרוי במחשבותיו וביצירתו.

בדידותו המזהרת של המשורר-המצורע מאפשרת לו להגיע למעלה רוחנית גבוהה, וברגעים של חסד להיות בדיאלוג עם אלוהים: שֶׁמָּא עִמָּדִי אַתָּה? בשורה הסופית בשיר המשורר מתחבר מחדש אל המציאות, דרך הקשר עם בעלי החיים, כלפיהם הוא מגלה חמלה ואינו רוצה להפחיד אותם עם צלילי  הפעמון. השיר מציג מהלך של מעבר מחשיבה דיכוטומית, לפיה הצרעת היא מקור לקלון, סכנה ובושה, אל חווייה דיאלקטית בה הצרעת מאפשרת התייחדות עם בורא עולם, וחיבור מחדש לעולם דרך קשר עם בעלי חיים ועם הטבע.

שיר המצורע | ריינר מריה רילקה

רְאֵה, אֲנִי הָאִישׁ שֶׁהַכֹּל נְטָשׁוֹ.
אֵין אַף אֶחָד בָּעִיר הַיּוֹדֵעַ עָלַי,
צָרַעַת בִּי פָּרְחָה.
וּבַקַּרְקֶשֶׁת שֶׁלִּי אֲנִי מַקִּישׁ,
מַכֶּה בְּזֶה הָאוֹת שֶׁבִּי, הַמֵּבִישׁ,
בְּאָזְנֵי כָּל אֶחָד
שֶׁבְּקִרְבָתִי עוֹבֵר.
וְהַשּׁוֹמְעִים אֶת נֶקֶשׁ הָעֵץ,
אֶל מִשְׁבַּתִּי אַף לֹא יִפְנוּ הַבֵּט,
שֶׁמָּא יִגַּע הַדָּבָר אֶל לִבָּם.

עַד לְמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ קוֹל קַרְקַשְׁתִּי
אֲנִי בַּבַּיִת. וְשֶׁמָּא עִמָּדִי
אַתָּה מְאֹד קוֹלָהּ תַּגְבִּיר, עַד כִּי
אִישׁ לֹא יָעֵז לִקְרֹב אֶל מֶרְחַקִּי
מֵאֵלֶּה הַנְּסוֹגִים מִקִּרַבָתִי.
כָּךְ שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת לִי זְמַן רַב
בְּלִי שֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ נַעֲרָה
אוֹ יֶלֶד קָטָן אֶרְאֶה.

הַחַיּוֹת לְהַבְהִיל לֹא יָאֶה.

תרגם מגרמנית: משה אטינגר

Feature Photo: Edith M. Hinchley, A Leper in Prapatoom (1905).