לאחר יציאת מצרים רבת הניסים, ולפני מעמד הר סיני רב ההוד וההדר, מתאר המקרא מפגש משפחתי בין יתרו לבין משה. יתרו מגיע לפגוש את משה ומביא איתו את ציפורה, בתו ואשתו של משה, ואת שני בניו של משה: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה … וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ … וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים (שמות יח, ב-ה).

משה, שויתר על חייו האישיים, כדי להענות לקריאת ה' לשחרר את עמו ממצרים, חוזר לרגע להיות חתנו של יתרו, ומספר לו על הנפלאות שעשה ה' לעמו ועל התלאות שפגש כמנהיג יחיד לעם קשה עורף בשליחותו של אל בלתי נראה:  וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ (שמות יח, ז-ח).

מסיפור של תלאה לסיפור עַל כָּל הַטּוֹבָה

יתרו מקשיב בסבלנות לסיפורו של משה. זה אחד המקומות היחידים במקרא בו אנו פוגשים את משה האיש, המספר את סיפורו, ברגע אינטימי ואישי. בשונה מהאירועים בהם משה בדמות המנהיג, הדובר בשם ה', בהם נאמר "ויאמר משה", כאן נאמר, "ויספר משה."  לאחר שהקשיב למשה בסבלנות, יתרו מזמין את משה להחליף את זיכרונות הסבל והקושי, סיפור של תלאה, לסיפור של ראיית הטוב ואמירת תודה על הברכה: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (שמות יח, ט-יא).

יתכן כי העם עדיין היה מבוהל, ועדיין לא עיכל את גודל המאורעות להם היה עד, אולי משה עצמו עדיין היה נדהם ממאורעות יציאת מצרים, והיה אובד עצות מול תלאות המדבר ותביעות העם. ייחודו של יתרו בכך שהוא ניחן בעיניים טובות, וביכולת לראות את הטוב ולהודות על הטוב. חז"ל מפרשים כי איש לא עמד ובירך על הטוב, עד שהגיע יתרו ואמר תודה: "בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי יש שם ששים ריבוא בני אדם ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום, שנאמר: ויאמר יתרו ברוך ה'" (מכילתא שמות יח).

יתרו עוזר למשה לראות את הטוב שבהווה, להשיל מעצמו את הניסיון להבין את מה שאירע בעבר, ולהשתחרר מהפחד לגבי העתיד. 

כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים

לאחר שנפגש עם חותנו, ושפך מעט את ליבו לפניו, משה חוזר אל שגרת יומו: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יתרו צופה בחתנו העובד ללא לאות בשירות העם ושואל אותו: מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ? משה עונה שהעם בא אליו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים, והוא נותן מענה ושופט בין איש לרעהו ומלמד את חוקי האלוהים. יתרו, מי שניחן בעיניים טובות, אומר למשה: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

רשב"ם מפרש את דברי משה בכך שמשה ראה עצמו כמי שמייצג את העם בפני אלוהים, משום שהעם אינו יודע כיצד לדבר אל האל: "כי יבא אלי העם לדרוש אלהים: כלומר אני לבדי צריך לשאל אלהים ואין בהם רגיל לדבר אל אלהים כי אם אני לבדי."

זהו דגם של מנהיגות היררכית, בו המנהיג הוא הצינור היחיד לדברי האל. יתרו מציע למשה דגם מנהיגות מבוזר ודמוקרטי יותר, דגם ממשל בו השופטים ילמדו את העם משפט, מעין ערכאה משפטית ראשונה, ומשה יכריע בסוגיות מורכבות, מעין ערכאה משפטית שניה: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.

ומה בנוגע לדרישה אחר אלוהים?

לדרוש משמעו לבקש, לשאול, לחקור היטב. כאשר מתרוצצים התאומים ברחמה, רבקה יוצאת לדרוש אלוהים. היא אינה מבקשת לעצמה שליח שיתווך בינה לבין האל, אלא שואלת בעצמה, ולוקחת אחריות על התשובה שהיא מקבלת.

מסופר על יתרו ש"לא הניח … עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה" (מכילתא שמות יח). כלומר, בחירתו באלוהי ישראל לא נעשתה מתוך אמונה עיוורת, אלא נעשתה במודע, לאחר שבדק והתנסה בדרכים אחרות.

לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, מבית עבדים, עליהם להפוך לבני חורין. קל לבקש שליחים ודוברים; מאתגר הרבה יותר לדרוש אלוהים, באופן עצמאי, לא באמצעות שליח, אלא באופן ישיר, מתוך חירות ואחריות. יתרו בוחר באמונה מתוך מודעות וחופש, ומלמד את משה כיצד לאפשר לעם לדרוש אלוהים ולתרגל חירות.

Feature Photo: Willem Swaneburg, The Meeting of Moses and Jethro (1606).