פרשת משפטים מונה חוקים רבים הנוגעים לסדר החברתי וליחסים בין אדם לחברו כפי שהם מוסדרים בחוק: חוקים המסדירים דיני נזיקין החלים במקרה של גניבה, ובמקרים בהם כוונה רעה או רשלנות גרמו לפגיעה בגוף, בנפש או ברכוש. בנוסף, מופיעים חוקים חברתיים הכוללים שמירה על מוסר חברתי והגנה על החלשים: דיני עבד עברי, ודינים המגנים על הגר, היתום והאלמנה. 

הפרשה מזכירה גם את הכניסה לארץ כנען, המרוחקת מבני ישראל, אך קיימת כהבטחה שיש להתכוון ולהתכונן אליה. הפסוק הפותח את חלק נחלת הארץ הוא: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (שמות כג, כ).

על מלאכים והבטחות

בני ישראל נמצאים במדבר אחרי מעמד הר סיני, אירוע רב הוד שמכניס פחד בליבם: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כד, יד). 

בהמשך להצהרה "נעשה ונשמע" בה בני ישראל מתחייבים לקיים את מצוות ה', אפשר לראות את ההבטחה למלאך מלווה ושומר כהבטחה מותנית לפיה אם תצייתו לחוקים שהשית עליכם האל, האל יבטיח את הצלחתכם בארץ, יהיה לכם לחם ומים, תהיו בטוחים ממחלה, ותנצחו את אויבכם: כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ … וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ

לעומת זאת, אפשר לראות את ההבטחה למלאך מלווה כהמשך להבטחה שניתנה ליעקב, הבטחה נצחית שמדגישה את הברית בין האל לבין יעקב, הממשיכה בברכת יעקב לבניו, ובהשאלה לבני ישראל, בפרשת ויחי: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל־רָע יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (בראשית פרק מח פסוק טז).

רש"י מפרש: המלאך הגואל אותי – המלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי – כענין שנאמר "ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום… אנכי האל בית-אל" (בראשית לא, יא-יג). כלומר, המלאך הנשלח כדי לשמור על יעקב בצרתו, המלאך הגואל, שימשיך לשמור על בניו. ברוח זו מפרש גם שמות רבה: "הנה אנכי שולח מלאך" – אמר לו הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים (שמות רבה לב ט).

ההבטחה למלאך שומר ומגן היא הבטחה המכוונת לעתיד, ונותנת מענה לפחדים שלנו. הפחד האנושי מכוון לעתיד, אנחנו מפחדים משום שאנו חוששים מהעתיד להתרחש. כמענה לכך, ההגנה שמבטיח המלאך היא הגנה עתידית. מנקודת מבט מיסטית אפשר לפרש מלאך כישות שמיימית, מעין כח הפועל מעבר לחוקי הטבע, שליח האל המגיע לשמור ולכוון אותנו. 

רלב"ג (רבי לוי בן גרשום) מפרש את נוכחות האל בעולם כ"שכל פועל" : "ביאור המילות 'המלאך הגואל אותי מכל רע' – הוא 'השכל הפועל' , שהוא מלאך ה' … להשגיח [על יראיו] ולהצילם מכל רע." לפי רלב"ג, השכל הפועל  משפיע על ההתרחשות בעולם על פי חוקי הטבע, במגבלות החוקים המנהלים את העולם. בהמשך לרלב"ג, אפשר לפרש 'מלאך' מנקודת מבט פסיכולוגית, כקול פנימי, מודעות לעצמי ולעולם, המכוונים את מעשינו.

כמידת השמן אשר כנר אלוהים

בהמשך להבטחה על מלאך שומר, ניתנת הבטחה נוספת: לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. כלומר, לא יהיה שכול ולא תהיה עקרה בארץ. בקריאה ראשונה נראה שמדובר במציאות פלאית בה בני ישראל יהיו מוגנים ממכאובי אנוש. ספורנו מפרש שהברכה היא שבני ישראל יחיו את מידת שנותיהם, לפי זמנם: לא תהיה משכלה ועקרה. באופן שתוכלו ללמד את בניכם: את מספר ימיך אמלא. שתחיו כמדת השמן אשר כנר אלהים, והוא הלחות השרשי בתולדה. והפך זה יקרה על הרוב שימות האדם קודם שיכלה הלחות השרשי בחלאים, יקרו מרוע בחירה או מצד המערכת והיסודות (ספורנו על שמות כג, כו).

ברכה סינית מברכת: סב ואז אב ואז בן ואז נכד. כלומר, שהמוות יהיה בעיתו, לפי סדר הדברים. הברכה לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אינה מבטיחה שלא יהיה שכול ואובדן בכלל, אלא שהמוות יהיה בעיתו: אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא, "שתחיו כמידת השמן אשר כנר אלוהים." כאשר אדם מת בעיתו אנחנו מתאבלים, אך המוות מובן, משום שאנו מודעים לכך שלא נועדנו לחיות לנצח. 

מי שומר עליך?

פרשת משפטים פותחת ב"ואלה המשפטים." ספורנו מפרש: ואלה המשפטים. הנה בפרשה של מעלה היתה האזהרה שלא תחמוד כל אשר לרעך ואלה המשפטים אשר בם ידע האדם מה הוא כל אשר לרעך: אשר תשים לפניהם. שאין בהם עשה ולא תעשה כמו באזהרות הפרשה של מעלה, אלא כשיקרה הצורך לשפוט ישפטו בזה האופן (ספורנו על שמות כא, א)

הראיה בפרשה היא ראיה מציאותית. במעמד הר סיני ניתנו עשרת הדיברות בהן מופיעים הציוויים: לא תחמוד, לא תגנוב. פרשת משפטים, המגיעה מיד לאחר מתן תורה, מתייחסת לציוויים בצורה מציאותית: אכן יש אזהרה, אולם במידה ויתרחשו גניבות או מקרי אלימות, ישנה התייחסות לחוקים לפיהם אפשר לשפוט ולהכריע כאשר יתעורר צורך. 

הפחדים שלנו הם מפני העתיד, חששות מפני מה שעשוי להתרחש, אולם החיים שלנו מתקיימים בהווה. פרשת משפטים משלבת בין הבטחה למלאך שומר, לבין חוקים המסדירים את היחסים בין אדם לחברו. בפועל, השמירה על החברה היא על ידי מערכת משפט צדק. השמירה על האדם היא מתוך עשייה יומיומית בהתאם לשכל ישר ולמעשים טובים, המקדמים אותנו אל מעבר לפחד. העיקר אינו חיפוש אחר מלאכים שומרים, אלא לקיחת אחריות והליכה בדרך הישר. בהקשר זה, מה ששומר על האדם הם מעשים טובים ונאמנות לדרך הטוב.

וְכִי מַה תֵּדַע אִישׁ-אֶבֶן עַל חַיֵּינוּ?

אנחנו כמהים לעיתים לאיזו גאולה שמיימית בדמות מלאך, נִכְמַהּ פִּתְאֹם לְהִצָּמֵד לְמַעְלָה. רילקה מודע לצורך האנושי בגאולה מעבר לתלאות העולם הזה, אולם בו זמנית גם מודע לכך שמלאכים, בהיותם נצחיים, הינם מרוחקים מהכאבים של חיי הארעי האנושיים. המלאך של רילקה מחייך, מרוחק ונצחי, ומכאן נובעת שאלתו של המשורר, המתבונן על דמות המלאך הניצבת הרחק מעל חיי אנוש: וְכִי מַה תֵּדַע אִישׁ-אֶבֶן עַל חַיֵּינוּ?

מלאך הצהרים | ריינר מריה רילקה
תרגום מגרמנית: משה אטר (אטינגר)

שארטר

בַּסַּעַר הַתּוֹקֵף הַקַּתֶּדְרָלָה,
כְּמוֹ שׁוֹלֵל, אֲשֶׁר חוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב,
נִכְמַהּ פִּתְאֹם לְהִצָּמֵד לְמַעְלָה,
אֵלֶיךָ, אֶל שְׂחוֹקְךָ הַמְּלַבֵּב:
דְּמוּת מַרְגִּישָׁה, מַלְאָךְ הַמְחַיֵּךְ,
אֲשֶׁר בְּפִיו מֵאוֹת פִּיּוֹת הוּלָנוּ:
הֲלֹא תִרְאֶה כִּי הַשָּׁעוֹת שֶׁלָּנוּ
נוֹשְׁרוֹת מִשְּׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הַמָּלֵא
בּוֹ חֲקוּקִים מִסְפְּרִי יוֹם תָּמִים,
וּבַמַּמָּשׁ בָּעֹמֶק יֵאָזֵנוּ,
כְּאִלּוּ כָּל הַשָּׁעוֹת גְּמוּלוֹת, יָפוֹת?
וְכִי מַה תֵּדַע אִישׁ-אֶבֶן עַל חַיֵּינוּ?
וְשֶׁמָּא עוֹד יוֹתֵר תָּאִיר פָּנִים
עֵת לוּחֲךָ תּוֹסִיף בְלֵיל אֱחֹז?

פריס, מאי – יוני 1906

Feature Photo by Ana Bórquez 

דַּבְּרִי שִׁיר: קריאה יוצרת בשירה ובמקרא

החל מיום שני 27.2.2023 נחזור ללמוד ביחד על שאלות אישיות ורוחניות שעולות מתוך הטקסט המקראי ומתוך חיינו. נפגוש פרשנות מסורתית ומודרנית, שירה ואמנות, נפרוץ את המובן מאליו ונזמן תנועה נפשית משמעותית. מוזמנים להצטרף, כל הפרטים כאן