בפרשת שמות מקדישים את משה כשליח אלוהים לפרעה ולעם. משה, לאחר היסוסים והסתייגויות, מתרצה ולוקח על עצמו את התפקיד. משה מציג את עצמו ואת שליחותו בפני העם, והעם מקבל אותו: וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ (שמות ד, לא). בפרשת וארא משה מציג את הדרישה שַׁלַּח אֶת-עַמִּי בפני פרעה. פרעה מסרב לבקשה ומקשה עוד יותר על חיי העבדים העבריים. בפעם השניה שמגיע משה לדבר עם העם, העם שרוי במעמקי הסבל והקושי, ומסרב להקשיב: וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות ו, ט). הסירוב הזה מערער את משה, והוא מפקפק ביכולתו לבצע את התפקיד הגדול שקיבל. על מנת לחזק את משה האיש, מקדישים את משה מחדש כשליח האל. על מנת לחזק את מעמדו בעיני עצמו ובעיני העם, מפורטת רשימת ייחוס של שבט לוי. באופן מפתיע כוללת רשימת הייחוס גם שמות של נשים, ביניהן אלישבע אשת אהרון, ובת פוטיאל אשת אלעזר.

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַֽהֲרֹן לָֽקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּֽוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּֽינְחָס

עיקר הדיון בבתו של פוטיאל לא עוסק בה כאישה, אלא מתמקד בשאלה מי היה אביה, כלומר בייחוס שלה. ייחוסה של בת פוטיאל משפיע על הייחוס של בנה, פנחס, נכדו של אהרון, ועל הדרך בה מפרשים את מעשיו. פנחס מבצע מעשה קנאות ורוצח את זמרי בן סלוא על כך שקיים יחסי מין עם אישה מדינית, כזבי בת צור.  בהמשך למעשה הקנאות פנחס נמשך לכהונה, ובמלחמת בני ישראל נגד המדיינים, פנחס יהיה "משוח מלחמה", הכהן הראשון שימשח לפני קרב.

מה למד פנחס מאימו, בת פוטיאל?

פוטיאל הוא אחד משמותיו של יתרו. כלומר, אימו של פנחס היתה בת מדין. כאשר רוצים להטיל פגם באדם, או להעליבו, פוגעים בייחוסו ובהוריו. מסכת סנהדרין מסבירה שכאשר פנחס הרג את זמרי בן סלוא, שהיה נשיא שבט שמעון, החלו השבטים מבזים את פנחס ואומרים לו מי אתה שתעמיד פני טהור בשעה שאבי אמך היה מפטם עגלים לעבודת כוכבים, כלומר עובד עבודה זרה?

התחילו שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל (סנהדרין פב, ב)

אלא שעוול אחד אינו מנקה עוול אחר. מנחת אשר מפרש כי קנאותו של פנחס לא היתה נקיה מחימה וכעס, ובכך ביצע גם הוא מעשה של עבודה זרה:

וכבר אמרו חז"ל שהשובר כלים בחמתו כאילו עובד עבודה זרה הוא… וכנראה שפנחס ירש תכונת הכעס והחימה מאבי אמו שהיה מקריב עגלים לעבודה זרה ולא מתוך רחמים וחמלה קנא פנחס קנאת ה' אלא מתוך חימה ורוגז

העמק דבר מתאר את בת פוטיאל כמי שהיתה לעזר לאלעזר וסייעה לו להיות איש מעלה: בת פוטיאל… היתה לעזר גדול להליכות עולמו של אלעזר… [והיתה] לעזר חייו. ובשביל שראה אלעזר שתסייעהו הרבה להיות איש המעלה. לא דקדק על היחס. והיתה משום זה ראויה לו לאשה וזכתה בשביל זה להוליד לו כראוי לו.

פרשנותו של העמק דבר מתמקדת בגדולתה של בת פוטיאל רק במובן שסייעה לבעלה, אלעזר, והביאה לעולם את פנחס. גם במקרה הזה ייחוסה של בת פוטיאל, כנוכריה, הוא ייחוס מפוקפק.

מה יש בשם?

רש"י מביא שתי פרשנויות לשמו של פוטיאל. פרשנות אחת, "שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה." פרשנות שניה, "שנפטר מעבודה זרה." על יתרו מסופר שאכן היה עובד עבודה זרה, אולם בשלב כלשהו הוא משנה את דרכו והופך מאמין באלוהים. יתרו היה מי שקיבל את משה אל ביתו בסבר פנים יפה, ונתן לו את בתו לאישה. בהמשך, יתרו יציע למשה למנות שופטים ולבזר סמכויות באופן שיקל עליו ויוריד מעליו חלק מעול התפקידים שנשא כמנהיג העם במדבר. יתרו נוכח במעמד הר סיני, ולאחר מכן, משה מבקש ממנו להשאר עימו ולהוסיף לעזור לו, אך יתרו הצנוע מבקש לחזור לביתו.

כאשר אנחנו רוצים להראות את טוהר כפינו, קל מאוד להאשים את הנוכרי והזר בעבודה זרה, בהליכות רעות ובמוסר קלוקל. אבל אף אדם אינו נקי מכעס. השאלה אינה האם אנו כועסים, אלא מה אנחנו בוחרים לעשות בכעס? האם אנחנו מאמינים בצורה עיוורת בצדקת דרכנו, או שאנחנו מוכנים להקשיב גם לצדק של הזולת? ייחוסו של פנחס מצד אביו הוא לשבט לוי, שבט שביצע מעשי קנאה רבים, וכונה בפי יעקב "כלי חמס." לעומת בני לוי, יתרו אמנם התחיל את דרכו כעובד אלילים, אך תיקן את דרכיו ועליו נאמר "תזכה שלא יהיו בתי מדרשות בטלים מזרעך לעולם" (מכילתא דרבי ישמעאל).

רוב המדרשים על פנחס מבקרים את מעשי הקנאות ומציינים את הסכנה שבאמונה עיוורת ובקנאות רצחנית. לאחר מעשה הרצח, נאמר על פנחס:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם. מה בין קנאות לבין מעשה שלום? פנחס נושא בתוכו את אביו ועימו את הקנאות של שבט לוי, ואת אימו, ועימה התקווה ויכולת ההשתנות של יתרו.  

מה למדה בת פוטיאל מאביה יתרו? כיצד חינכה את בנה? אולי למדה סבלנות ותקווה, אולי חינכה את בנה שלא להלכד בקוצר רוח ובעבודה קשה, שלא להיות כלוא בכעסו ובקנאותו, שתמיד אפשר לשנות ולהשתנות. אולי היכולת הזאת, לשנות ולהשתנות, היא שעזרה לאיש שלה, אלעזר, להפוך לאיש מעלה, והיא שנתנה לבנה פנחס לעמוד במאבק הכוחות הפנימי שבין קנאות לבין ברית שלום.

Feature Photo by Johann Walter Bantz