היום נר שביעי של חנוכה. בכל הדלקת נרות בה נכחנו במהלך ימי החנוכה בירכו "שעשה ניסים לאבותנו." חזק הוא כוחו של ההרגל, כוחן של המוסכמות. עשו לכן שינוי קטן, ברכו על הנרות ברכת נשים ואמרו "שעשה ניסים לאבותנו ולאימותנו," ומי שרוצה להגדיל לעשות תברך "שעשתה ניסים לאבותנו ולאימותנו." ועם הברכה ספרו סיפורן של נשות האור של חג חנוכה.
מצוות הדלקת הנרות: אף הן היו באותו הנס
"והשתא, דאמרינן הדלקה עושה מצוה … אִשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס." (גמרא דף כ"ג ע"א)
אף הן, על שום מה?
"פירש רשב"ם, שעיקר הנס היה על ידן: בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית… אף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג… בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן."
ומשום כך, נשים שוות לגברים בחובת הדלקת הנרות, ואשה המדליקה נרות בחנוכה מוציאה גם גברים ידי חובת הדלקת נרות.
מהן הגזירות שהוטלו על הנשים בחנוכה?
"תנו רבנן, בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל חלק ונחלה באלוהי ישראל. מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם. ועוד גזרו שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו שאין לשונאי ישראל חלק באלוהי ישראל. הלכו ישראל ומכרו שווריהם. ועוד גזרו עליהם שיהיו בועלין נשיהן נדות. הלכו ישראל ופרשו מנשיהן. ועוד גזרו שכל מי שנושא אישה תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה".
"עד שנשאת בתו של יוחנן כהן גדול. כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון, פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם. מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה, ואמרו: 'הוציאוה לשריפה'.
הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות. שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו [בתו של יוחנן כהן גדול אמרה ליהודה המכבי ואחיו]: 'היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו? אמנם אתם אינכם עוברים בידיים על העבירה. אבל אתם מועלים בי, בתו של יוחנן כהן גדול, ובעצם אתם מועלים בסבלן של הנשים כולן. בכל שלושת השנים ושמונת החודשים שעברו'. כיון ששמע יהודה וחבריו כך נועצו יחדיו להרוג ההגמון'"
בכל הגזירות העדיפו ישראל לנהוג בדרך של המנעות על מנת לחמוק מהגזירה: עקרו בריחים שבבתיהם, מכרו שווריהם, פרשו מנשותיהן. גזירת חוק הלילה הראשון לפיה נבעלת הבתולה על ידי ההגמון, ורק אחר כך על ידי בעלה, התקיימה במשך שלוש שנים ושמונה חודשים. כאן נהגו ישראל בדרך של התעלמות מסבלן של הנשים. עד אשר נישאה בתו של יוחנן כהן גדול ובמחאתה הציתה את נס המרד.
אורה של אשה אחת, שמעזה לומר לא. אשה אחת שיוצאת צדקתה קבל עם ועדה.
שרה ורבקה
"כל ימים שהייתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, ברכה משולחת בעיסה, והנר היה דלוק מליל שבת ועד ליל שבת. כיוון שמתה פסק אותו ענן, אותה הברכה, אותו הנר. כיוון שבאה רבקה חזרה כל הברכה."
הסיפור על שרה ורבקה מתאר קשר ייחודי בין האם לבין כלתה. הענן מסמל את נוכחותה של שכינה, העיסה מסמלת את חיי החומר, בלעדיהם לא יתכנו חיי רוח, ואורו של הנר מסמל את חיי הרוח.
דבורה אשת לפידות
שמה של דבורה אשת לפידות מרמז על אור: "מאי אשת לפידות? שהיתה עושה פתילות למשכן".
מסופר כי בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו: "בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא." אלא שדבורה מגדילה לעשות ועושה פתילות עבות כדי שיהיה אורן מרובה. והקב"ה בוחן לבבות וכליות אמר לה: "דבורה את מתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך"… ומשום כך זכתה דבורה לנבואה.
אשה אחת שכוונתה להרבות אור.
יהודית
"מעשה שבא מלך הגוים על ירושלים ויצר עליה ימים רבים… והייתה בירושלים נערה מבנות הנביאים, וכראותה כי גדל השבר ועצם הצער ותשם נפשה בכפה ותצא עם שפחתה ותיגע עד שערי העיר. ותאמר לשוערים: 'פתחו השערים ואצא אולי יעשה לי הקב"ה אות ופלא ואהרוג את הכופר הזה ויושעו ישראל על ידי.'"
יהודית יוצאת להציל את עירה מהמצור, מפתה את הולופרנס, עורפת את ראשו, ומצילה את עמה.
אשה אחת, היוצאת באומץ אל מחוץ לשערי העיר, על מנת להביא אור והצלה.
רשימות נוספות בנושא חנוכה
איפה הבנות כולן? על נשים בחג חנוכה
בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי: תובנות בין חושך לאור
ניסו להרוג בנו. לא יכלו לנו. הרגנו בהם ואז אכלנו סופגניה
התמונה:
Judith with the Head of Holofernes, Beccafumi, 1520
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 