jump to navigation

ניסו להרוג בנו. לא יכלו לנו. הרגנו בהם ואז אכלנו סופגניה. 24 בינואר 2006

Posted by Keren Fite in חנוכה, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , ,
trackback

חנוכה תשס"ה (1)

אפשר לתמצת את חג החנוכה (ולמעשה גם חגים נוספים בלוח העברי) במשפט: ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, "אנחנו" המעטים הרגנו "אותם" הרבים, ומאז אנחנו אוכלים משהו טעים ועתיר קלוריות לזכר הניצחון.

חנוכה על שום מה ? או מה בדיוק אנחנו חוגגים

את סיפור החנוכה ניתן לספר בכמה דרכים, וכל סיפור מציג נאראטיב שונה המדגיש ערכים אחרים ויוצר זהות שונה. חנוכה הוא סיפורו של מרד המכבים שהתקוממו כנגד דיכוי יווני אכזר, לחמו למען עקרונותיהם ויצרו מדינה יהודית עצמאית וגאה. זה הסיפור שאימצה התנועה הציונית בתחילת דרכה מתוך רצון ליצור "יהודי חדש", לוחם גאה העומד על עקרונותיו, אנטי-תיזה ל"יהודי הגלותי" המפוחד.

חנוכה הוא סיפור טיהור בית המקדש ונס פך השמן, שהתמלא כל לילה מחדש וכמות השמן המועטה-לכאורה שהכיל הדליקה אור גדול במשך שמונה ימים. זה הסיפור המופיע בתלמוד ואין לו סימוכין הסטוריים (ספר המכבים מתאר את המרד ואת טיהור בית המקדש והדלקת המנורה, אולם נעדר ממנו פך השמן). פרשנים מסבירים כי התלמוד העדיף להצניע את המיליטנטיות היהודית על מנת למנוע חזרה של אסונות כדוגמת חורבן בית המקדש וההשמדה הפיזית והתרבותית שהתרחשה בעקבות מרד בר-כוכבא. זהו סיפור של אמונה בו כושר המעשה נתון בידי כח עליון ולא בידי אדם.

חנוכה הוא סיפורם של החרדים ליהדותם שנאבקו כנגד היהודים-המתיוונים, בני עמם שאימצו את מנהג היוונים ההלניסטים. התרבות ההלניסטית היתה תרבות פלורליסטית. גזרות השמד שהוציא אנטיוכוס כנגד היהודים היו חריגות ולא אפיינו את הסובלנות הדתית של היוונים. יש המפרשים כי הגזרות היו תוצר של מאבקים פנימיים בין המתיוונים לבין הקיצוניים הדתיים, ולמעשה לא נוצרו ביוזמת אנטיוכוס אלא ביוזמת המתיוונים שרצו להחליש את כוחם של היהודים החרדים לדתם. לאחר תקופה של קידוש השם בה הקריבו נאמני היהדות את חייהם תוך סירוב לסגת ממצוות הדת, יצאו הקיצוניים הדתיים למלחמת חורמה במתייוונים (מתתיהו, כזכור, הורג יהודי-מתיוון שמסכים לאכול בשר חזיר לפני שהוא מכריז "מי לה' אלי"). זהו סיפור של מלחמת אחים בו מנצחת הבדלנות הקיצונית הדתית. אליה וקוץ בה, ברבות השנים הפך בית חשמונאי להלניסטי. יש הטוענים שזוהי סיבה נוספת להעלמת סיפור המרד מהתלמוד. זה הסיפור שאימצה האורתודוקסיה החרדית בתקופה המודרנית במאבקה כנגד החילונים. זה הסיפור עימו מתלבטות תנועות יהודיות הנאבקות למען סובלנות דתית, חלוקה שווה של זכויות דתיות, וחופש פולחן.

חנוכה הוא סיפור הדלקת הנרות המתחילים מאור קטן והולכים וגדלים עד לאור איתן, סיפור ה"מייהד" מנהגי אבל פאגאנים שביכו את התקצרות היום והשתלטות החושך (תהליך שמיוצג במיתוסים הים תיכוניים באמצעות מות האל תמוז), וחגגו את נצחון האור על האפלה בקו התפר שבין טבת לכסלו (ה- 21 לדצמבר מציין את הלילה הארוך ביותר בשנה, שלאחריו מתחילים הימים להתארך, עד ל- 21 ביוני בו שוב מתהפכות היוצרות). סיפור אוניברסלי של אור ואש, מנותק מהקשרים יהודיים או ציוניים, המייצג הטהרות נפשית ועוצמה רוחנית.

הנטיה הטבעית היא לבחור בסיפור אחד, ובכך להתעלם מהמאבק בין אידאולוגיות מתנגשות, ולהחליק על פני המהמורות. אלא שזהות הינה מורכבת מטבעה, ואינה נמהלת בקלות אל תוך סיפור אחד בלבד. למעשה, אין שום צורך ליישב בין הסתירות וליצור נאראטיב שולט ובלבדי אחד. חג החנוכה מציג שאלות בנוגע לזהות דתית, תרבותית ולאומית, ומציע תשובות סותרות. השהיה בתוך המורכבות, ההקשבה לקולות המנוגדים, עשויה ליצור שיח עשיר וזהות יהודית רבת-פנים.

חג שמח!

%d בלוגרים אהבו את זה: