אסנת בת פוטיפרע: שני סיפורים שתי זהויות

אסנת בת פוטיפרע מוזכרת בספר בראשית כאשתו של יוסף וכאם בניו:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ,  וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה… וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן (בראשית מא, מה; בראשית מא, נ)

מי היתה אסנת? האם היתה נכריה, בתו של כהן מצרי? אם כן, כיצד קרה שיוסף נישא לעובדת אלילים?  בניה של אסנת, אפרים ומנשה, נמנים עם שנים עשר השבטים בעקבות ברכתו-הבטחתו של יעקב ליוסף:  אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי (בראשית מח, ה). עבור המפרשים הבטחה זו הפכה את שאלת מוצאה של אסנת להרת גורל.

שני סיפורים מספרים את תולדות מוצאה של אסנת. האחד, פרשנות חז"ל, הטוענת כי אסנת היתה בתה של דינה, ומכאן בת ישראל כשרה. השני, ספר "יוסף ואסנת", לפיו אסנת היתה גיורת שבחרה לעזוב את עבודת האלילים לאחר שהתאהבה ביוסף.

אסנת בת דינה: בתו המאומצת של פוטיפרע

פירוש חז"ל ממקד את הסיפור בביסוס מוצאה היהודי הכשר של אסנת, ולשם כך מספר סיפור אגדה לפיו היתה בתה של דינה. פרקי דרבי אליעזר מספר שאסנת נולדה לדינה כתוצאה מהאונס שאנס אותה שכם בן חמור. שכם בן חמור מפתה את דינה לצאת מאהל אביה, ואז אונס אותה. לאחר שדינה יולדת את אסנת, בני יעקב רוצים להרוג את התינוקת שמא תוציא שם רע למשפחה. יעקב תולה על צואר הילדה עדי עם שם אלוהים, והמלאך גבריאל לוקח אותה לבית פוטיפר במצרים, ככלתו לעתיד לבוא של יוסף. אשת פוטיפר, שהיתה עקרה, מאמצת את אסנת כאילו היתה בתה, ולכן היא נקראת אסנת בת פוטיפרע:

… שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים, יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת, וְשָׁלְלָהּ וְשָׁכַב אוֹתָהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת [זמה] בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב. מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב? הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה לָהּ. וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָה אוֹתָהּ כְּבַת. וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה" (פרקי דרבי אליעזר פרק לח).

בסיפור הזה אסנת היא דמות משנית. אין אנו יודעים מה הן משאלות ליבה או מחשבותיה. עיקר הסיפור אינו אסנת האשה, אלא סיפור יחסיו של יוסף עם אביו ועם אחיו.

אסנת בת פוטיפרע: בת מצרים שהתגיירה בעקבות האהבה

שמו המלא של הספר "יוסף ואסנת" הוא "הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטי פרע הכהן". זהו רומן הלניסטי שנכתב ביוונית בתקופה שבין השנים  100-200 לפני הספירה. בסיפור זה אסנת היא נערה מצריה יפהפיה, מבנות אצולת הארץ, שלה מחזרים רבים, ביניהם בנו הבכור של פרעה, מושל הארץ. כאשר אביה אומר לה שבכוונתו לתת אותה לאישה ליוסף "אביר האלוהים… חכם לבב… איש חיל בחכמה ודעת ורוח אלוהים בו, וחסד אדוני עמו", אסנת מגיבה בזעם, "למה… יחפוץ [אבי] לתתני כשפחה לאיש נכרי, פליט ומקנת כסף? …לא, כי אשא את בן המלך הבכור, כי הוא מלך על הארץ".

כאשר אסנת רואה את יוסף היא חווה התגלות: "אנה אברח ואחבא, הי הוא רואה כל חביון ואין כל צפון נעלם ממנו מפני האור הגדול אשר בו. ועתה, חוסה עלי אלוהי יוסף, כי דברתי אנוכי דברים רעים בשגגה". אסנת מתפללת וצמה בחדרה במשך שבעה ימים, דוחה את עבודת האלילים ומבקשת את האל האחד. ביום השמיני היא חווה חוויה מיסטית במהלכה נגלה לה מלאך האומר לה שאלוהים שמע את תפילתה: "חזקי אסנת כי הנה שמע אלוהים את דברי וידויך… הנה נכתב שמך בספר החיים ולא ימחה לעולם… ולא עוד תקראי 'אסנת' כי אם 'עיר מקלט' כי בך יאספו גויים רבים, ותחת כנפך יחסו לאומים לרוב, ובחומתך ישמרו הדבקים בתשובה לאלוהים".

בסיפור זה אסנת מופיעה כאשה הבוחרת את דרכה. אסנת עוברת תהליך המרה רוחני ובוחרת לשנות את עמה ואת דתה. היא דוחה אפשרות לנישואים עם בנו של פרעה, נישואים שהיו משאירים אותה בתוך הנורמות החברתיות והדתיות של החברה בה חיה, ובוחרת להתגייר, לקשור את חייה עם יוסף ועם עמו. כמו יעקב שהופך לישראל, מלאך האלוהים משנה את שמה מ'אסנת' ל'עיר מקלט', כסמל לזהותה החדשה. מדרש קהלת רבה מונה את אסנת עם נשים נכריות נוספות שהתגיירו, ובחרו לקשור גורלן עם ישראל: רַבִּי בּוֹן אָמַר צַדִּיקִים הָלְכוּ לְשָׁם וַיָּבוֹאוּ, כְּגוֹן יוֹסֵף לְאָסְנַת, יְהוֹשֻׁעַ לְרָחָב, בֹּעַז לְרוּת, משֶׁה לְחוֹבָב (קהלת רבה ח, י).

אלא שסיפורה של אסנת לא מסתיים עם התגיירותה ונישואיה ליוסף. לאחר נישואיהם זומם בנו של פרעה לאנוס את אסנת. למרות שהאונס המתוכנן לא יוצא לפועל, בדומה לסיפור אונס דינה, שמעון ולוי יוצאים למסע נקמה רצחני. בשונה מסיפור דינה, בו דינה הנאנסת נותרת שותקת ומושתקת, אסנת מגלמת את שמה החדש, עיר מקלט, עוצרת את הנקמה כשהיא מורה: "חמלו על אחיכם ואל תעשו להם רע". כאשר שמעון שואל בכעס מדוע מלמדת אסנת זכות על אויביהם, היא עונה "חלילה לך אחי מהשב רעה תחת רעה לרעך".

אסנת מוצגת כמי שבוחרת את דרכה, את אמונתה, ואת בן זוגה. זהותה אינה מוגדרת באופן בלבדי על ידי היותה אשת יוסף, אלא על ידי מעשיה ותפיסת עולמה המציעה חמלה וקבלה, במקום נקמה אלימה.

רמברדנט מצייר את אסנת כמי שעומדת לצד יוסף בשעה שיעקב מברך את בניהם. אהבה וחברות נתפסו כבסיס לנישואין בהולנד בתקופת המאה השבע עשרה. האשה נתפסה כבת זוג ולא כרכוש בעלה, כשותפה מלאה לחיי הנישואין והמשפחה, וכמי שמחנכת ומנחילה לילדים את ערכי המשפחה. המטיף פטרוס ויטוורונגל כתב בשנת 1665 שנישואים משמעם יחסים בהם הגבר והאשה "קשורים זה לזה בקשרי אהבה וידידות… המחממים את ליבם זה לקראת זו".

ציטוטים מתוך: הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטי פרע הכהן. תרגם מיוונית: גבריאל צורן.