יהודית בת מררי: אשה לוחמת

ספר יהודית הוא ספר חיצוני לתנ"ך. במסורת הנוצרית הוא נכלל בספרי הברית הישנה. במסורת היהודית נקשר סיפור יהודית לסיפור חנוכה, ואף משמש כהסבר לכך שנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה:

והשתא, דאמרינן הדלקה עושה מצוה … אִשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס (מסכת שבת כ"ג ע"א)

רשב"ם מפרש: היו באותו הנס – בחנוכה – ע"י יהודית (מגילה ד, ע"א)

ספר יהודית מספר על נבוכדנצר, ששולח את שר צבא אשור, הולופרנס, למלחמת נקמה כנגד כל העמים, ביניהם ישראל, שסירבו לעזור לו במערכה כנגד מדי. העיר בתוליה ממוקמת במיקום אסטרטגי בדרך לירושלים, ובה נעצר הולופרנס ונערך למצור. אכיור, ראש צבאות עמון, אומר להולופרנס שניתן לנצח את עם ישראל רק אם חטא לאלוהיו:

לכן ידרוש נא אדוני לעם הזה לדעת אם יש בו עון. כי אם חטא לאלוהיו, עלה נעלה ונוכל להם. אולם אם לא חטאו לו – עבור יעבור אדוני, כי יי אלוהיהם ילחם להם, והיינו לחרפה לכל הארץ.

לאחר שלושים וארבעה ימי מצור, אנשי העיר מעדיפים חיי עבדות על פני מוות: "כי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה, ממותנו בצמא." ראש העיר, עוזיה, נודר נדר בפני אנשי עירו לפיו אם אלוהים לא יושיע את העיר תוך חמישה ימים, העיר תכנע בפני הולופרנס: "והיה כי יעברו חמשת ימים, וכל עזרה נדחה ממנו, ועשיתי כאשר דברתם."

ברגע דרמטי של יאוש ואובדן דרך, יהודית מופיעה בעלילה. יהודית בת מררי היא אלמנה יפת תואר ויפת מראה, עשירה ומכובדת, ללא ילדים. היא מזמנת את נכבדי העיר ואומרת להם: "מי אתם כי תנסו את יי? התחת אלוהים אתם לשפוט בינו ובין העם? הן חקרי לב האדם לא תבינו, והגיונותיו לא נגלו לכם, ואיך תמצאו חקר בורא כל ואת אשר יעץ עלינו."

כאשר עוזיה מציע לה, בתשובה לדבריה, להתפלל לגשם, יהודית מבינה שלא תזכה לעזרה מצד נכבדי העיר, ועליה לפעול לבדה. היא פונה אל נכבדי העיר ומבקשת מהם להמתין לה בערב ליד שער העיר:

שמעוני אחי! הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור. עמדו הלילה פתח שער העיר, ואני אצא עם העומדת לפני, ויי אלוהים פקוד יפקוד אותנו בידי בעוד מועד אשר אמרתם למסור את העיר. רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי, כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות.  

לאחר הפגישה עם נכבדי העיר, יהודית מתפללת לאלוהים לתת בידה נקמה, כפי שניתנה נקמה לשמעון שנקם את אונס אחותו דינה. היא מבקשת עוצמה, ואת היכולת לשקר בשפתיה ולהשפיל את אויבי עמה בכך שימותו ביד אישה:

אל אלוהי אבי שמעון. אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה… תן מרמה בלשוני לסכל עצת עבד אל אדוניו ועצת אדון אל עבדיו, ונגדעו קרנותם ביד אישה. הן לא ברוב המון תגבר, ולא ביד כבירים תעוז… ועתה יי אלוהי השמים ואלוהי הארץ, יוצר הימים ומלך כל היצורים, שמע לקול תחינתי.  תהי נא מילתי להם לפוקה למוקש, ולנגוע על הרע אשר יזמו לעשת לעם בריתך…

לאחר תפילתה, יהודית יוצאת בלילה משערי העיר ביחד עם המשרתת שלה. היא פוגשת פטרול של חיילים ומבקשת מהם לקחת אותה אל הולופרנס על מנת לדווח לו על מצב העיר. כאשר היא פוגשת את הולופרנס, היא אומרת לו שתתפלל ותדע בתפילתה מתי חטאו אנשי העיר, ומתי יתן אלוהים את העיר בידי הולופרנס. אם יקשיב לה הולופרנס לא יסכן את חייליו כי יוכל לתקוף את העיר ואלוהים יתן את העיר בידיו.

לאחר שלושה לילות במהלכם יצאה יהודית עם המשרתת שלה לתפילה, כפי שהתחייבה בפני הולופרנס, הוא מזמין אותה להשתתף במשתה באוהלו. יהודית לובשת את מיטב מחלצותיה ותכשיטיה לקראת המשתה. במהלך המשתה הולופרנס משתכר. לאחר משתה ארוך, המשתתפים פורשים, והולופרנס נותר לבדו עם יהודית. שיכרותו מביאה אותו לשכב על מיטתו. יהודית לוקחת את חרבו ועורפת את ראשו. המשרתת שלה מניחה את הראש הכרות בסל. שתיהן יוצאות מהאוהל וחוזרות אל העיר. עם הגעתן אל העיר, יהודית מציגה את ראשו של הולופרנס ומנחה את אנשי העיר להציב את ראשו על החומה ולצאת חגורים באפוד קרב לקראת צבאו. כאשר ימצאו החיילים את מצביעם מת באהלו, פחד יאחז בהם והם יברחו:

הנה זה ראש הולופרנס, שר צבא אשור, וזאת היריעה אשר שכב אחריה, והוא שכור, וביד אישה הרגו אלוהים.  חי יי אשר הצליח דרכי, כי רק במראי הטיתי את לבבו, וידו לא נגעה בי לרעה…

שמעוני אחי, קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה.  והיה באור הבוקר, והשמש יצא על הארץ, ויצאתם כולכם חגורים מן העיר, ושרי החיל בראשכם, כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור, אך ירד אל תרדו.  והיה כי יראו אנשי אשור, יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם.  וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הולופרנס, וימצאהו מת, ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם.

כמו אסתר, יהודית מתגייסת להציל את עמה. בשונה מאסתר, יהודית לא מפתה את הולופרנס בעזרת יופיה ומיניותה, אלא בזכות ערמומיותה. יהודית לא מהססת להשתמש באלימות, כאשר נדרשת אלימות, ואינה מחכה לתוכנית פעולה שיציעו הגברים מנהיגי העיר. היא אינה נמנעת מביקורת כלפי מנהיגי העיר, יוצאת לפעולה עצמאית בכח תושייתה, ובהמשך מנחה את הגברים בנוגע לאסטרטגיית הפעולה שתוביל לניצחון.

בנימין קונסטנט מצייר את יהודית בדמות אמזונה לוחמת. יהודית עומדת זקופה וגאה, ומישירה מבט אל הצופים. תנוחת הגוף שלה אינה מתחנחנת או מפתה, אלא זקופה ונינוחה. יהודית מתוארת בציור כאישה בעלת בשר, מוצקה ויציבה מבחינה פיזית ונפשית. אין בה פחד או היסוס. היא אינה מתוארת כאישה פתיינית אלא כאישה המוכנה אלי קרב, מעין אמזונה לוחמת, חרבה בידה, בדרכה להלחם ולהרוג למען עמה. יהודית אינה מחכה לגבר שישוב משדה הקרב, וגם לא מתייעצת בגברים לפני שהיא יוצאת למשימה שהציבה לעצמה מול הולופרנס. היא מתכננת ומוציאה לפועל את תוכניתה בכוחות עצמה.

השנה, כאשר אתם מברכים על נרות החג, הוסיפו לברכה את הנשים שהיו באותו הנס ואף פעלו למען הנס. ברכו על הנרות "שעשה ניסים לאבותנו ולאימותנו," ספרו את סיפורה של יהודית, האשה הלוחמת.

ציטוטים מתוך: ספר יהודית. תרגם מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל, וורשה 1885.

Feature photo: Some Tale, Woman with Lightsaber