בַּת חוֹרִין הָיִיתִי וְאֶהְיֶה: סיפורה של אבישג השונמית

פרשת חיי שרה פותחת בפסוק וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל (בראשית כד, א). לאחר מות שרה, אברהם יוצר זוגיות חדשה, ונולדים לו ילדים נוספים. הוא מסדיר את נושא הירושה עוד בחייו, מחלק את רכושו בין בניו, ומגדיר את יצחק כמי שימשיך את השושלת של בני ישראל.

הפטרת פרשת חיי שרה מספרת על סוף ימיו של המלך דוד. ספר מלכים א' פותח בסיפור על המלך דוד הזקן, שאינו מצליח להתחמם. עבדיו מחפשים ומוצאים לו נערה צעירה שתחמם את גופו. שם הנערה, אבישג השונמית:

"וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ" (מלכים א א, 1-4).

בסיפורה של אבישג יש הדים לסיפורה של אסתר. לאחר שגירש את המלכה ושתי, המלך אחשוורוש חש עצוב ומדוכדך. מלך שאינו מתפקד הוא סכנה ליציבות השילטונית, ולכן שריו מחפשים עבורו אישה חדשה כדי לעודד את רוחו. במקרה של דוד הזקן, שגופו לא מתפקד ואינו יכול לשמור על חומו, עבדיו מנסים להכניס בו אנרגיה חדשה באמצעותה של אישה צעירה ויפה שתחמם את גופו. האישה בסיפורים אלו אינה ישות עצמאית העומדת בפני עצמה, אלא כלי המשרת את צרכיו של הגבר השליט, או, לחילופין, אובייקט העובר בין גברים על מנת לחזק את הקשרים ביניהם. במסכת מגילה נאמר "כל מאן דהוה ליה ברתא, אייתה ניהליה ", כלומר שכל גבר שהיתה לו בת בממלכת דוד, הביא אותה אל דוד משום שרצה שתבחר ותהיה אשת המלך (מסכת מגילה יב עב).

בסיפור במלכים א' אבישג נקראת סוכנת המלך, ביטוי יחידאי המופיע רק בסיפור זה. יתכן שהמילה מעידה על מבוכה ואולי ניסיון להסתיר את מצב המלך, ויחד עם זאת חשוב למספר לציין וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ, מה שמכוון לכך שהיתה פלגש המלך, במעמד גם אם לא במעשה.

מסכת סנהדרין נותנת לאבישג קול, ומספרת שאבישג פנתה את המלך דוד וביקשה ממנו שישא אותה לאישה, על מנת שמעמדה בחצר המלך יובטח. דוד עונה לה שאינו יכול לעשות זאת משום שכבר יש לו שמונה עשרה נשים ואין לו היתר לשאת עוד אחת. אבישג אינה נותרת חייבת ועונה לדוד: כאשר אין לגנב מה לגנוב הוא מציג עצמו כאדם הגון.

אמרה לו אבישג לדוד: נינסבן [שא אותי לאשה!] אמר לה: אסירת [אסורה את] לי כיון שיש לי כבר שמונה עשרה נשים.

אמרה ליה [לו]: חסריה לגנבא, נפשיה לשלמא נקיט [כאשר חסר לו לגנב מה לגנוב, הוא עושה עצמו כאיש שלום], ואף אתה כיוון שאינך מסוגל לבעול אותי אינך רוצה לשאת אותי לאשה (סנהדרין כב עא).

בהמשך הסיפור, לאחר מות דוד, כאשר מבקש אדוניה לשאת את אבישג לאישה, שלמה מזהה מיד את הסכנה לשילטונו, מסרב לבקשתו של אדוניה ומוציא אותו להורג. מסכת סנהדרין מסמנת את אבישג באופן ברור כרכוש המלך, סמל שלטונו, מה שהופך אותה לאסורה על כל אדם שאינו מלך:

אבישג השונמית מותרת מצד הדין לשלמה, אבל אסורה לאדניה שרצה לשאתה. מותרת לשלמה, שמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך, ואף אבישג כשאר כלי תשמישו של מלך היתה, ואולם אסורה לאדניה שהדיוט הוא ואינו מלך (סנהדרין כב עא).

בקריאה מודרנית סיפורה של אבישג מקומם. אבישג, הנערה שנלקחה לבית המלך, נלקחה כמו חפץ כדי לשרת את המלך ואת צרכיו. איש לא שאל אותה מה רצונה. אם למלך דוד היו שמונה עשרה נשים ופלגש אחת, הרי שלשלמה, בנו, היה הרמון ובו אלף נשים. אבישג עוברת מבעלותו של דוד לבעלותו של שלמה ובמובן מסויים אובדת בהרמון המלך. בקריאה כזאת אבישג היא קורבן מושתק.

אולם, גם במציאות חיים מגבילה, ניתן לחוות חירות פנימית. בשיר "אני, כמו כל אשה", אנדה עמיר פינקרפלד מציגה את המציאות החברתית המגבילה בה כל אשה הינה שייכת לגבר ומסורה לאהוביה, ומציבה מולה חוויית מציאות נשית פנימית של זקיפות קומה ותחושת חירות: לֹא הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָכֶם לְעוֹלָם בַּת חוֹרִין הָיִיתִי וְאֶהְיֶה. 

אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
 שַׁיֶּכֶת.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
 מְסוּרָה.

אַךְ לַעֲוִית שְׂפָתַי נִיב זָר אוֹרֵב,
אַךְ לַעֲוִית עֵינַי זִיק זָר נוֹצֵץ.
רַב־רַב אַרְכִּין רֹאשִׁי
אֲנִי, הַשַּׁיֶּכֶת, אַף לַקָּטָן בֵּין אֲהוּבָי.

וּפֶתַע, בְּהִנָּגֵן הָאָבִיב
בּוֹז אָבוּז לָכֶם
וְאֶזְדַּקָּף.

הֵי! תֵּדְעוּ יָדֹעַ!
לֹא הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָכֶם לְעוֹלָם
לֹא לְאֶחָד מִכֶּם!

 בַּת חוֹרִין הָיִיתִי
                 וְאֶהְיֶה!


אנדה עמיר פינקרפלד