נחלאת: אשת חם בן נח

פרשת נח היא פרשת המבול, חורבן ובריאה מחדש, שהינם מעין חזרה על סיפור מעשה הבריאה. נח מצווה:

קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר… הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע.  וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה–אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ (בראשית ו, יג-יח).

שמות ארבע הנשים שנכנסות לתיבה לא מוזכר, אך נדון במקורות חיצוניים. במדרש בראשית רבה אשת נח היא נעמה אחות תובל קין בת למך וצלה. בפירוש ספר הישר לפרשת בראשית נעמה היא בת חנוך הצדיק, אחות מתושלח. בספר יובלים אשת נח היא אמזרע בת רקיעאל. אמזרע היא המקבילה של חווה בסיפור בראשית, שמה, אם-זרע, מרמז על כך שהיא אם האנושות הנוצרת אחרי המבול.

שלושת בני נח –  שם, חם, ויפת –  הופכים לאבות שלוש היבשות שהיו ידועות בעולם העתיק: אסיה (שם), אפריקה (חם), אירופה (יפת). זוהי תחילת סיפור חלוקה, גבולות וכיבוש. בני חם מקוללים על ידי נח, בשל הפגיעה שפגע בו בנו חם. בהקשר של סיפור בראשית חם הוא המקביל לקין, המקולל. צאצאי כנען, נכדו של נח, בנו של חם, מקוללים שיהיו עבדי עולם לבני שם ולבני יפת. עבור הכותבים הנוצרים תומכי העבדות זוהי ההצדקה המקראית לשיעבוד של האדם השחור ולמוסד העבדות. בהקשר זה המקרא משמש כדי להצדיק הפרדה גזעית, ומבנים חברתיים ופוליטיים המבוססים על אפליה.

ספר יובלים מציג את שמות נשותיהם של בני נח: אשת חם, נחלת עמק; אשת יפת, אדותן ילק; אשת שם, צדקת לבב. לאחר שקילל נח את כנען, בנו של חם, נפרד חם מאביו ומבני משפחתו. על קין מסופר: וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן. וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ (בראשית ד, טז). כמו קין המקולל שמתהלך בארץ, נע ונד, כך מתהלך חם. כמו קין שמייסד עיר בארץ נוד וקורא לה בשם בנו הבכור, חנוך, חם מייסד עיר על שם אשתו, נחלת עמק. האחים יפת ושם מקנאים במעשה חם, בונים גם הם ערים, וקוראים להן על שם נשותיהם:

וידע חם כי קילל אביו את בנו, וייפרד מאת אביו הוא ובניו עמו בכוש ומצרים ופוט וכנען. ויבן לו עיר, ויקרא שמה כשם אשתו נחלת עמק. וירא יפת ויקנא באחיו, ויבן עיר גם הוא ויקרא לה כשם אשתו אדותן ילק. ושֶם שכן על פני אביו נוח, ויבן עיר אצל אביו על יד ההר, ויקרא שמה גם הוא כשם אשתו צדקת לבב (ספר יובלים, ז).

בספר תיאולוגיה נוצרי מאת היפוליטוס מסופר שאלוהים ציווה על נח להרוג את מי שיכריז ראשון על בוא המבול. באחד הימים אפתה נחלאת, אשת חם, לחם, ולהפתעתה גילתה מים זורמים בעוז מתוך התנור.
נחלאת קראה לנח ואמרה: אדוני, דבר ה' מתגשם, עליך להוציא לפועל את פקודת ה'.
בתשובה שאל אותה נח: האם המבול החל?
ענתה לו נחלאת: אתה אמרת זאת.
ברגע זה מתערב אלוהים ואוסר על נח להרוג את נחלאת, אשת חם, ומנמק זאת בכך שנח היה הראשון שהכריז שהמבול הגיע, ובמובן מסויים הזמין את המבול בקולו.

בסיפור זה נחלאת אשת חם היא אישה חכמה הנזהרת בדבריה, או, לחילופין, אישה ערמומית המנסה, ואף מצליחה, להכשיל את נח בדבריו.

סיפורן של בנות האדם ובני אלוהים מופיע לפני סיפור המבול ויש מפרשים הקושרים בין שני הסיפורים. וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ… הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם (בראשית ו, ב-ד). תאוות הנפילים אל בנות האדם והזיווג ביניהם הוא המוביל לקביעה כי כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם ומכאן, יש להחריב את העולם שנברא, וליצור עולם חדש.

מסופר בילקוט שמעוני שבימי בראשית ירדו משמים שני מלאכים, שמחזאי ועוזיאל. שמחזאי מגלה את כוונת אלוהים להביא מבול על הארץ, וסמוך לכניסת נח ובניו לתיבה בא שמחזאי וקיים יחסים עם אשתו של חם בן נח. במהלך השהות בתיבה, אסר נוח על קיום יחסי אישות כדי שלא יוולדו צאצאים בתיבה שהיתה צפופה ועמוסה. דבר הריונה של אשתו נודע לחם, והוא קיים עימה תשמיש, למרות האיסור של אביו, על מנת לחפות על המעשה שנעשה בה, ועל מנת שיוכל לטעון שהבן שנולד הוא בנו. סיחון, שהיה גדול ומשונה כדרכם של ענקים, נולד בתיבה.

אפשר לראות בסיפור הזה סיפור אונס. נחלאת אשת חם נאנסת על ידי מלאך מורד שנפל. לחילופין מדובר ביחסים בהסכמה עליהם ידע חם, בעלה, שהיה שותף לתאוות הבשרים שהיתה נפוצה לפני המבול. בשונה מההוקעה של נשים שקיימו יחסים מחוץ לנישואים, חם מגן על אשתו, ודואג שהילד שיוולד יחשב ילדו-שלו.

קין רוצח את אחיו. חם, בהקבלה, אונס את אביו, מה שמוביל לקללה על בנו, כנען. במדרשים השונים, שם, אבי העברים, מוצג כצדיק, ואילו חם, אבי כנען, מוצג כרשע. גם כאן אפשר לראות מניעים פוליטיים ודתיים שמטרתם להצדיק את כיבוש ארץ כנען על ידי שם וצאצאיו, מתוך כך שהעברים מוצגים כשלוחי האל, וחם וכנען הם חוטאים מקוללים. בהקשר זה סיפורם של חם ושל נחלאת, אשתו הינו סיפור אטיולוגי הנותן צידוק נוסף לכיבוש הארץ, מעבר להבטחת האל, ולתפיסה של בני כנען כאויביהם המושבעים של בני ישראל.