בפרשת במדבר מתקיים מפקד של כל הגברים בגיל צבא. ההפטרה מספר הושע נפתחת בפסוק "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם,  אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר," המתקשר למניין בני ישראל בפרשה. בהפטרה מסופר על גֹּמֶר בת דִּבְלַיִם, אשת זנונים עימה מצווה הנביא הושע להתחתן. היחסים בין הושע לבין גֹּמֶר הם אלגוריה ליחסים שבין אלוהים לבין עמו ישראל.

בקריאה פשוטה יש ביחסים בין הושע לבין גֹּמֶר (או בהקבלה, בין אלוהים לבין עמו ישראל) זעם, כעס ותסכול. גֹּמֶר היא אשת זנונים הבוגדת בבעלה, הושע, עם גברים אחרים, באותו האופן בו עם ישראל זוֹנֶה והולך אחרי אלים אחרים. כעס על החטא גורם להטחת אשמה, איומים ועונשים חמורים:  אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה–וְהִצַּגְתִּיהָ, כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה, וַהֲמִתִּיהָ, בַּצָּמָא… אִישׁ, לֹא-יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי.

בתגובה על התנהגותה המופקרת של גֹּמֶר מאיימים עליה בסנקציות ובעונשים חמורים. הכעס, האשמה והאיומים נובעים מתפיסת האישה כרכוש בעלה ומתפיסה נוקשה של חטא ועונש. בהמשך סיפורם של הושע וגֹּמֶר יש מעבר מתפיסה של חטא ועונש לתפיסה של חטא ותיקון:  וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי… וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה.

פרשניות רבות זיהו בתיאור היחסים בין הושע לבין גומר, בין אלוהים לבין עמו, דפוס של יחסים אלימים, בו האישה היא רכוש בעלה, ואהבתו של בעלה אליה מותנית בצייתנות מוחלטת לרצונותיו. במציאות בה נשים נרצחות על ידי בני הזוג שלהן, זה תמרור אזהרה לאופן בו התרבות מַבְנָה יחסים של אהבה ואמונה על בסיס של כח ורכושנות. המהלך מחטא לעונש ומחטא לתיקון הוא חלק מדפוס היחסים האלימים: הבעל עובר מאלימות וכעס להתמסרות ולאהבה, וחוזר חלילה.

במערכת יחסים של שיוויון וקבלה מלאה, האשה יכולה להיות ולעשות מה שתרצה, ללא שיפוט. יכולה היא להיות משוחררת ובעלת רצון משל עצמה, ללא תלות ברצונו של בן זוגה. קולה של גֹּמֶר בת דבלים אינו נשמע כחלק מסיפורו של הושע. היא האובייקט עליו מושלכים כעסו ותסכולו, על כך שאינה מתנהגת כפי שהוא רוצה או חושב שעליה להתנהג.

מעבר לחטא ועונשו: הליכה אל הבלתי נודע

בספר במדבר מופיעים שני מפקדים. המפקד בפרשת במדבר, והמפקד בערבות מואב בפרשת פנחס. פרשת במדבר היא הראשונה בסדרת פרשות המתארות את שנות הליכתו של עם ישראל במדבר. מה הקשר בין מדבר, מפקד ויחסים זוגיים? מה אפשר לקחת מסיפורם של הושע וגֹּמֶר לחיי היומיום שלנו?

הליכה במדבר היא הליכה אל הלא נודע, הליכה בדרך ציה בה אין וודאות שנוכל למצוא מים או מזון, כניסה אל מקום שמתנהל לפי חוקים שאין לנו שליטה עליהם, ואיננו יודעים עם אילו סכנות נידרש להתמודד. הליכה במדבר מחייבת התמסרות להליכה עצמה, תרגול ללא שיפוט בו אנו נענים לרגע ההווה ולמה שהוא מביא. בהקשר זה נאמר במסכת נדרים: "כיוון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל – תורה ניתנה לו במתנה" (דף נה עא).

הספירה במדבר היא קריאה לנוכחות, ללקיחת אחריות ולנכונות להתמסרות. בתשובה לשאלה אַיֶכָּה? מולה אדם הראשון מתחבא, במדבר מוזמנים בני ובנות ישראל לומר הִנְנִי! בהקשר היחסים בין גֹּמֶר לבין הושע, זוהי מערכת יחסים שבה אין בעלות אלא מחוייבות, חיים שאין בהם שגרה או וודאות של קניין, חיים שיש בהם התמסרות והפקר במובנו החיובי.

ואולי גֹּמֶר היא זו שעונה הִנְנִי! בתשובה לשאלה אַיֵּךְּ? – הִנְנִי מפקירה עצמי כמדבר.

*
מפגש לימוד על הצללפונית, אם שמשון יתקיים בתאריך 24.5.20 בשעה 20:00 בלימוד מקוון בזום. רשימת המפגשים המלאה מופיעה כאן. על מנת לקבל הזמנה למפגש הזום יש להרשם מראש.

Feature photo by Katerina Kerdi