לפעמים קשה לדעת מה הדבר הנכון לעשות. למה? כי לעשות טוב לאחר לפעמים נדמה כמו פגיעה בעצמי. במגילת רות, נעמי מעודדת את כלותיה לעזוב אותה ולחזור למואב. הן אוהבות אותה, קשה להן לעזוב, ויחד עם זאת, זה הדבר ההגיוני והנכון לעשות. נעמי עצמה מודעת לכך שאם יבואו איתה הן נדונות לחיי עוני ומחסור: לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. יִתֵּן יְהוָה, לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה.

ערפה מחליטה לעזוב את נעמי ולחזור למואב. זו ההחלטה ההגיונית והנכונה. היא אולי פוגעת בנעמי, אבל בנסיבות הקשות של אלמנוּת, החזרה אל בית אימהּ מאפשרת לה פתח לנישואים ולחיים חדשים ללא מחסור. הבחירה של רות להשאר עם נעמי מנוגדת לכל היגיון ולכל קריאה נכונה של המציאות.

כאשר רות מחפשת דרך לגאול את אדמותיו של אלימלך, ובכך להבטיח עתיד בטוח ומכובד עבורה ועבור נעמי, היא מחפשת גואל. בועז פונה אל הגואל, המכונה פלוני אלמוני, בבקשה שיקנה את האדמות ויקח את רות לאשה כדי להקים שם לאלימלך:  בְּיוֹם-קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי; וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת-הַמֵּת, קָנִיתָ לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת, עַל-נַחֲלָתוֹ.  וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל, לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי–פֶּן-אַשְׁחִית, אֶת-נַחֲלָתִי; גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל.

הגואל הראשון, פלוני אלמוני, מסרב לשאת את רות. הטיעון שלו מאוד הגיוני. אחרי עשר שנות נישואין בהן לא ילדה בן, הגיוני להניח שרות עקרה, ולכן יש סיכוי סביר שהנישואין לא יניבו בן שישא את שם אלימלך. מעבר לכך, משום שהיא מואביה, ילדיה לא יחשבו יהודים, ולכן ימעיטו את ירושתו-שלו ויפגעו בשמו הטוב. בהתחשב במורכבות הנסיבות, פלוני אלמוני צודק. הבחירה של בועז, שהוא הגואל הבא בתור, לשאת את רות מנוגדת לכל היגיון.

ההיגיון של החסד

ההיגיון המוביל את ההחלטות של ערפה ושל פלוני אלמוני הוא ההיגיון של מה יוצא לי מזה? כלומר, אם אעשה מעשה של נדיבות, איזו תמורה אקבל? חמלה וחסד אינן תוצר של חשיבה הגיונית המעוגנת בסחר חליפין של יחסי תן וקח.  החשיבה והחישובים בנוסח מה יצא לי מזה? לעיתים רק מטביעים אותנו עמוק יותר בביצת החֵסֵר ובים הגדול של מחשבותינו-אנו.

מעשה חסד אינו תוצר של חשיבה או חישוב של יחסי תן וקח. מעשה חסד בא לידי ביטוי בנכונות לפתוח את ליבנו אל האחר ללא שיפוט, וללא שיקולי כדאיות או תלות בגמול שנקבל. הדמויות במגילת רות, שמבצעות החלטות בהסתמך על שיקולי מה יצא לי מזה? נעלמות מהסיפור. ערפה מפנה גבה ויוצאת מהסיפור, פלוני אלמוני אפילו לא זוכה לשם, ונעלם כשם שבא. רות ובועז, הפועלים מעבר לשיקולי תן וקח, הם אלה הגואלים  את עצמם ואת האומה כולה.

כיצד תתרגלו חסד בחיי היומיום?

בשיר "תחנון" עלי אמין מזמין אותנו לפתוח את ליבנו אל האחר, ללא שיפוט כלפי עצמנו וכלפי זולתנו. מתוך תרגול פתיחת הלב נמצא את דרכנו אל מעשה החסד:

תחנון, מאת עלי אמין. תרגום מערבית: קרן פייט

חג שבועות שמח!

Feature Photo: The Gleaners by Jean–François Millet (1857)