אשת לוט מופיעה בפסוק משמעותי אחד בפרשת וירא: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. הפרשנות המסורתית מציבה את אשת לוט כניגוד לבעלה הצדיק. לפי רש"י אשת לוט חטאה במלח ולכן נענשה במלח:  "במלח חטאה ובמלח לקתה." בשעה שלוט קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות והגן עליהם מפני אנשי סדום, אשת לוט עשתה כל שביכולתה להסגיר את האורחים. בסדום היה חוק האוסר על אירוח זרים. אשת לוט הלכה לשכנותיה בסדום וביקשה לשאול מהן מלח לבישול, וכך גילתה להן שיש אורחים בביתה. בהמשך, אשת לוט מפרה את הציווי שלא להביט לאחור:

וַיִּתְמַהְמָהּ – וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ – אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה

מכוון שחטאה הראשון, חטא הסגרת האורחים, היה במלח, אשת לוט נענשת במלח, הפיכתה לנציב מלח, על חטאה השני, חטא פנייתה לאחור ומבטה על העיר סדום הנחרבת.

בפרקי דרבי אליעזר מופיעה אשת לוט בשם עירית:

אמר להם: אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הקב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. עירית, אשתו של לוט, נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא. וראת אחרי השכינה, ונעשית נציב מלח, שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח."

במדרש תנחומא שמה של אשת לוט הוא עידית:

מהו "יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ"? שאפילו שריד אחד שנשתייר מהם, משם רעת הרעה באוהלו. ואיזהו? זה עידית אשתו של לוט, שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".

יתכן שההבדל בין שני השמות נובע מטעות העתקה. בכל מקרה, הפרשנות המסורתית רואה את אשת לוט כמקור הרע. בפרשנות מודרנית יותר אפשר לראות את את אשת לוט בצורה חיובית יותר, ולפרש את השם עידית או עירית כמעיד על אשת לוט כעדה/ערה למתרחש.

בהמשך לפרשנות זו, אפשר לקרוא את השיר "אשת לוט" מאת אנה אחמטובה כשיר המתאר את אשת לוט כמי שעדה/ערה לאובדן הגדול, וכמי שמסרבת להפרד מעירה האהובה. עידית העדה/עירית הערה מביטה לאחור אל "סדום המולדת," אל הבית, המקום בו העבירה חיים שלמים, המקום בו ידעה אהבה ובו נולדו ילדיה. המקום בו נותרו בנותיה הבוגרות שנישאו. בשירה של אחמטובה, אשת לוט –  ובפרשנות חדשה לשמותיה, עידית העדה/עירית הערה –  בוחרת במודע להקריב את חייה תמורת מבט אחרון אחד, רגע אחרון של אהבה.

אשת לוט
אנה אחמטובה

הַצַּדִּיק הָלַךְ אַחֲרֵי שְׁלִיחַ אֱלוֹהַּ
גָּדוֹל וּבָהִיר בְּמִדְרוֹן הַר שָׁחוֹר,
חֲרָדָה דִּבְּרָה לָאִשָּׁה בְּקוֹל גָבֹהַּ:
עוֹדֵךְ יְכוֹלָה לְהַבִּיט לְאָחוֹר,

אֶל צְרִיחִים אֲדֻמִּים שֶׁל סְדוֹם הַמּוֹלֶדֶת,
אֶל כִּכָּר שָׁם שַׁרְתְּ, אֶל חָצֵר אָרַגְתְּ שָׁם בַּדֵּךְ,
אֶל חַלוֹנוֹת בַּיִת רֵיקִים שָׁם יָלַדְתְּ
יְלָדִים לְאִישֵׁךְ אֲהוּבֵךְ.

הִבִּיטָה וּכְמֻכּוֹת כְּאֵב מָוֶת עֵינֶיהָ
שׁוּב לְהַבִּיט לְעוֹלָם לֹא יֵדְעוּ;
גּוּפָהּ נִצְטַלֵּל כְּמֶלַח וְרַגְלֶיהָ
הַקַּלּוֹת בַּאֲדָמָה נִטְּעוּ.

מִי יִסְפֹּד לְאִשָּׁה זוֹ, מִי יְבַכֶּנָּה?
מוּל עָצְמַת הָאָבְדָן מָה אָבְדָנָה?
לִבִּי בִּלְבַד לָעַד לֹא יִשְׁכָּחֶנָּה,
זוֹ חַיֶּיהָ בְּעַד מַבָּט אֶחָד נָתְנָה.

תרגום: עזרא זוסמן

Feature Photo: Quang Nguyen Vinh