פרשת תרומה היא הפרשה העוסקת ביצירת המשכן. זו הפרשה הראשונה מתוך ארבע שעוסקת בפרטי הפרטים של מבנה המשכן והחפצים בתוכו.
פרשת תרומה עוסקת בפרטי הפרטים של בניית המשכן. הפרשה נפתחת בבקשה ובהבטחה. הבקשה: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי." בניית המשכן נסמכת על נדיבות ליבם ועל התנדבותם של החברים בעדת ישראל. בית הקדושה נוצר מתוך הנכונות לתת, לתרום, לעשות. לעשות למען הכלל, לעבוד את האל בעבודה ממוסדת, ציבורית, ומחייבת לאורך זמן. ההבטחה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם," בתוכם ולא בתוכו. משמע, המשכן משמש כמרחב פיזי המציין נוכחות רוחנית המתקיימת בכל חבר וחברה בקהילה. הפעלים החוזרים לאורך הפרשה מציינים נתינה, עשיה וראיה. "וראה ועשה בתבניתם," מקדש של מטה משקף מקדש של מעלה.
בשונה ממקדש שלמה, שהוא בית קבע, המשכן במדבר הינו אוהל ארעי שנבנה ומתפרק ונבנה מחדש במהלך נדודי העם. השינוי המתמיד והעדר הקביעות מחייבים בחירה מחודשת בעבודת האל, מחוייבות לעבודת הקודש המתחדשת בכל יום בו נוצרים חלקיו של אוהל מועד. כמו עבודת המשכן, עבודת האהבה, מלאכת גידול ילדים, דורשת בחירה מחדש בכל יום ויום.
נסיבות משתנות, ילדים גדלים, צרכים משתנים, אך עבודת האהבה נותרת נאמנה. כמו עבודת הקודש היוצרת את המשכן בעשיה המחברת בין רוח לבין חומר, כך גם עבודת האהבה מחייבת נתינה מתמדת, ראיה-התבוננות רגישה אל תוך פרטי הפרטים של היום יום, ועשייה מתמשכת ומתחדשת המשתנה בהתאם לנסיבות ולצרכים. אלא שאף ילד לא נולד עם מפרט הוראות מדוייק כמו בפרשת תרומה, ואנו נאלצים לגלות, מתוך ניסוי וטעיה, את דרכה של עבודת האהבה.
המשפחה היא יחידה חברתית גרעינית. כשם שילדים לא מגיעים עם מפרט מדוייק, כך גם האנשים אותם אנחנו פוגשים במהלך חיינו מציבים בפנינו אתגרים: כיצד להקשיב? כיצד לדייק? כיצד לבחור מחדש בכל יום בדרך של הקשבה והבנה, דרך של דיאלוג פתוח, על פני כעס, נוקשות וסגירות?
כשם שילדנו משתנים ובכך מלמדים אותנו בחירה מחדש בדרך הטוב, כך האנשים הסובבים אותנו ונסיבות החיים שלנו מלמדים על הצורך לבחור מחדש בכל רגע ורגע בהליכה בדרך של תשומת לב וקדושה, בקיום ומימוש בחיי היום יום והמעשה של ערכים וכוונות שבלב.
על המנורה נאמר שהיא "כולה מקשה אחת זהב טהור." רש"י מפרש שנעשתה מאליה: "לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו ה' השלך את הכיכר [גוש הזהב] לאור [לאש] והיא נעשית מאליה." משפחה נוצרת כמו מאליה מכח ההשגחה, אך כדי לקיימה לאורך זמן יש צורך בעבודה, בנתינה, ובהתבוננות-ראיה.
אם נמשיל כל אחת ואחד מבני המשפחה לנרות, הרי שלפי מנורת המשכן, על מנת ליצור אור עלינו "להאיר על עבר פניה." רש"י מפרש כי "ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מוסבים כלפי האמצעי." כלומר, לנרות יש נקודת מרכז אחת בה משתלב אורם, והם מאירים זה על פני זה. במשפחה, אין מדובר על אחדות המוחקת ניגודים, או על מרכז קבוע שאינו משתנה, אלא על עבודת אהבה קשובה המשלבת בין חוכמה לבין חמלה, ומאפשרת לכל נר להשתלב באור המשותף שהוא מקשה אחת.
*
פרשת תרומה היתה הפרשה בה עליתי לתורה בפעם הראשונה, בטקס מתן שם לבתי הצעירה. בדרשה שנשאתי באותו היום בחרתי לקשור בין עבודת הקודש עליה מדברת הפרשה, לבין עבודת האהבה הבאה לידי ביטוי בחיי המשפחה וביחסים שבין אדם לאדם.
בפרוייקט התנ"ך במרשתת בחרתי בפסוק "ועשית את-נרותיה, שבעה; והעלה, את-נרותיה, והאיר, על-עבר פניה" (שמות כ"ה, פסוק לז), וצרפתי פרשנות ברוח רשימה זו.
התמונות מתוך אתר הצילומים היפהפה של הווארד שץ
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 