jump to navigation

כאשר אבדתי אבדתי : תענית אסתר ותפילה על העגונות 20 בפברואר 2013

Posted by Keren Fite in פורים, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , , , , , , ,
trackback

חג פורים מתקשר בעיקר לתחפושות ולמסיבות. אלא שלפני השמחה הגדולה, מתארת מגילת אסתר חוויית חיים של מוגבלות וסכנה.

כאשר מרדכי מגלה שהפור הוטל והאגרות המודיעות על היותם של היהודים בני מוות יצאו לכל קצוות ממלכת אחשוורוש, הוא קורע בגדיו וזועק זעקה גדולה ומרה: וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

הישיבה בשער המלך בבגדי אבל היא בניגוד לכללים המקובלים. נערותיה של אסתר וסריסיה מספרים לה על התנהגותו החריגה של דודה ולשמע הדברים אוחזות בה חלחלה ופחד: וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ:  כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק. וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ, וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה, מְאֹד; וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו–וְלֹא קִבֵּל.

אסתר שולחת שליח על מנת לשכנע את מרדכי לחזור להתנהגות הרגילה והמקובלת, על מנת לא לשבש סדרי עולם. אלא שעם הוצאת צווי ההריגה סדרי עולם כבר השתבשו, ומרדכי עומד על זכותו להתאבל, לזעוק ולהזהיר, ומסרב להסיר מעליו את בגדי האבל. אל אסתר הוא שולח מסר כואב המכוון את אסתר אל ייעודה: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת–רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

אסתר ששהתה בהרמון אחשוורוש כמה שנים, והיתה יפה וצייתנית, משנה את עורה: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.  (מגילת אסתר, פרק ד')

אסתר, שהופכת מודעת לסכנת החיים, ולמצוקה הגדולה בה היא ועמה נתונים, פונה לתפילה ולתענית לפני שתשים נפשה בכפה ותפנה לאחשוורוש לעזרה:

… ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה, ותלבש שק, ותפרע שער ראשה, ותמלא אותו עפר ואפר, ותענה נפשה בצום, ותפול על פניה לפני ה' ותתפלל … ה' אלוהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם, עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לעניה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש. ועתה ה' הצליחה נא לאמתך העניה הזאת, והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו. כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט. ואתה אבי יתומים, עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו. והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים. (אסתר רבה ח)

 

Chanah-Goldberg-1

עגונה היא אשה שמקום בעלה אינו ידוע, ואין הוכחה למותו. מאז הקמת מדינת ישראל וההחלטה כי דיני אישות ינוהלו בבית הדין הרבני על פי דין ההלכה, נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט נידונות לחיי עגונות ללא יכולת להנשא מחדש או לבנות חייהן. בשל התפיסה השמרנית לפיה הגט ניתן על ידי הבעל, ועליו להנתן רק מתוך הסכמה, גם נשים שאין להן כל קשר עם בעליהן לא יכולות לקבל גט בשל סירוב הבעל לשתף פעולה, ובמובן זה נותרות כלואות בנישואיהן כנגד רצונן.

תענית אסתר נבחרה כמועד תפילה למען הנשים העגונות. התפילה מתקיימת בשבת שלפני תענית אסתר, ויש הנושאים תפילה זו גם בשבתות נוספות, בשל חשיבות הנושא. אסתר עצמה נישאת לאחשוורוש בניגוד לרצונה. נאמר וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ. לאחר שהמלך מכתיר את אסתר כמלכתו, אסתר חיה חיים כפולים בהם בגלוי היא מלכה, ובסתר יהודיה.

מלך גחמני כאחשוורוש, מלך שהוציא להורג את המלכה הקודמת בהחלטה נמהרת שהחליט בעודו שיכור, הוא מלך שיש להזהר ממנו. אסתר מודעת היטב למגבלותיה, וכאשר היא נדרשת להתגייס למען עמה היא עושה זאת כשהיא יודעת מראש שהיא עצמה לא תגאל: וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.

עם נישואיה לאחשוורוש אסתר אבודה. כשהיא באה לפניו ללא הזמנה, כדי לבקש על חיי בני עמה, היא מסכנת את חייה. גם לאחר שאחשוורוש מבטל את הצווים, אסתר נדונה להמשיך לחיות בהרמונו, כמלכתו.

במובנים רבים אנו חיים מרחק שנות אור מחייה של אסתר בתקופת פרס ומדי. במובנים אחרים חייהן של נשים נותרו מוגבלים. חיות בינינו נשים הכלואות בנישואין בהן אינן רוצות, ללא יכולת שיחרור. התפילה בציבור נישאת למען שיחרורן ולמען שיחרורנו.

 

תפילה למען נשים עגונות ומסורבות גט / שלי פרייר ליסט (1991)

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּמָּלְאוּ רַחֲמֶיךָ

לְהַתִּיר נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַשְּׁבוּיוֹת בִּידֵי בַּעֲלֵיהֶן

וּקְשׁוּרוֹת בְּכַבְלֵי כְּתוּבּוֹתֵיהֶן,

אַךְ קְדוּשָׁה וְאַהֲבָה כְּבָר סָרוּ מִמְּעוֹנָן.

הָסֵר נָא מֵעֲלֵיהֶן אֶת עוּלָּן הַמַּר

וְרַכֵּךְ אֶת לִבָּם הַמְּאוּבָּן שֶׁל שׁוֹבֵיהֶן.

פְּתַח חַרְצוּבּוֹת רֶשַׁע וּשְׁלַח בְּנוֹתֶיךָ

חָפְשִׁי לִבְנוֹת בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל

וּלְגַדֵּל יְלָדִים בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה, בְּשָׁלוֹם וְרֵעוּת.

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה

וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה וְתַן בְּלִבָּם רוּחַ

חָכְמָה וּגְבוּרָה, רוּחַ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה

לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיַּד רוֹדֵף וְאִשָּׁה מִשִּׁבְיָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה מַתִּיר אֲסוּרִים.

 

פורים שמח, משוחרר מכבלים ומפחד!

 

התמונה היא מתוך "תערוכה צנועה" (2002) של חנה גולדברג

תגובות»

No comments yet — be the first.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: