זה לא קשור בשכל זה טמון רק בישבן: על תחפושות, קרנבל ובחירה חופשית

להתחפש בפורים זו הנאה גדולה. למשך יום אחד תוכלי להיות כל מה שאת רוצה. האמנם?

אם תסתכלו בתשומת לב בתחפושות המוצעות לפורים תגלו שהתחפושות המוצעות לבנים הן של פירטים, לוחמים או מלכים. התחפושות המוצעות לבנות הן של שפנפנות, מלצריות או נסיכות. לעומת הבן, לו מוצעת תחפושת "רופא," לבת מוצעת תחפושת "אחות סקסית."

גם עיצוב התחפושות שונה באופן משמעותי: תחפושות הבנים כוללות לבוש מלא, תחפושות הבנות כוללות לבוש חלקי ביותר. הפיראט, למשל, ילבש מכנסיים ארוכים וחולצת שרוולים. לעומתו, הפיראטית תלבש חצאית קצרצרה, גרביוני רשת, וחולצה עם מחשוף נדיב.

פורים הוא חג של פריצת גבולות. מקורותיו הפאגניים של פורים הם חגי הקרנבל הנחגגים בתקופת המעבר מהחורף לאביב. חגיגת הקרנבל, על התחפושות ואווירת ההיתול שבה, היוותה היפוך זמני בין המעמדות החברתיים (למשך זמן הקרנבל הפכו האצילים לאיכרים, והאיכרים לאצילים) ויציאה רגעית משיגרת היומיום והחוקים הנוקשים של המציאות החברתית.

אם מתבוננים בקרנבל מתוך הקשר רחב, הרי שהוא שימש כדרך לשליטה באוכלוסיה. הקרנבל איפשר היפוך למשך זמן קצר, ותחם את החופש המוחלט בגבולות זמן ברורים. לאחר הקרנבל, החיים שבו למסלולם הרגיל: המציאות הדכאנית וההיררכיה המעמדית הושבו על כנן. במובן זה, יש בקרנבל מימד שמשמר את הקיים.

"הקרנבל," כותב באחטין, "חוגג שיחרור זמני מכבלי הסדר השליט"

מתוך ראיה זו, כשנערות צעירות לובשות תחפושות "סקסיות" אין בזה כל שינוי של הסדר הישן, אלא הנצחה של הבנייה חברתית לפיה האישה נמדדת ביופיה, במיניותה וביכולתה לפתות את הגבר. התרבות המערבית רווייה בנשים עירומות ועירומות-למחצה המופיעות בפירסומות, בשילטי חוצות, בסדרות טלביזיה ובסרטי קולנוע. עולם הדימויים שלנו מוצף בנשים עירומות, ומכאן קל לדמות שנשים "בוחרות" להופיע בביגוד מינימלי ובתחפושות סקסיות. אולם, כשחשפנות אקסהיביציוניסטית היא המוסכמה החברתית, הבחירה בחשפנות רחוקה מלהיות בחירה חופשית, או שיחרור זמני מכבלי הסדר השליט.

אז כשאתן מתחפשות, הגשימו חלום כמוס, אל תנציחו דיכוי.