קערת ליל הסדר המסורתית כוללת כרפס, מרורים, חזרת, זרוע, חרוסת וביצה. לפני כארבעים שנה, סוזנה השל, החלה מנהג של הוספת תפוז לקערת הפסח, כדי לסמל הכלה של נשים וא.נשים מקהילת הלהט"ב בליל הסדר בפרט ובקהילה בכלל. התפוז נבחר כדי לסמל את השפע שנוצר כאשר הקהילה היא קהילה מכילה המקשיבה ומקבלת את כל הקולות כולם. 

המחלוקת סביב מדיניות הממשלה בנוגע לרפורמה המשפטית הביאה לקרע ומחלוקת בין חברים, בין בני משפחה ובין קולגות לעבודה. חג הפסח הוא החג המציין את הפיכתם של שנים עשר השבטים לעם ישראל. דרך התהוותו של העם לא היתה סוגה בשושנים, מראשית היווצרותנו עם קשה עורף אנו, ומחלקות וויכוחים מאפיינים אותנו. השנה, הוסיפו תפוז לקערת הסדר שלכם כדי לומר: כן, אנחנו מתווכחים, כן, אנחנו לא מסכימים, ועדיין אנחנו מסובים יחדיו.

הכינוס המשפחתי לא מחייב הליכה על ביצים ושתיקה רועמת אלא יכול להוות הזמנה לשיח מקרב, ולהקשבה הדדית. כמה כללי אצבע לשיח מקרב:

סקרנות: נדמה לנו שאנחנו מכירים את בני המשפחה שלנו כמו את כף ידינו. יש לנו את "הדוד המעצבן," ויש לנו גם את "האחיין החמוד." אתגרו את עצמכם בליל הסדר הזה. בואו עם מידה גדושה של סקרנות. הרשו לא.נשים איתם אתם מסובים להפתיע אתכם. הרשו לעצמכם לגלות דבר מה חדש שלא ידעתם על המסובים.

הקשבה: וותרו על הניסיון לשכנע. האדם מולכם אינו האוייב הבא לכלותכם. יש לו כאב שמניע אותו, יש לה דאגה שמטרידה אותה. קחו עמדה של הקשבה ונוכחות ללא שיפוט לגבי עצמכם ולגבי הזולת. להקשיב אין משמעו להסכים, אלא כוונתו לפגוש את הצד השני בלב פתוח. 

מידתיות: דעו מתי להניח לדברים. אפשר לתחום את השיח על הפוליטיקה לזמן מסויים, ואז להניח לפוליטיקה ולהתפנות לנושאים אחרים. אתם והא.נשים במשפחה שלכם גדולים יותר מהדיעות הפוליטיות שלכם.

לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ

בדיחה ידועה מספרת שבכל מקום בו תמצא שני יהודים, יהיו להם שלוש דיעות. כאלו אנחנו, וכחנים ידועים. אל תחששו מהמחלוקת, היא מאפיינת את העם היהודי לאורך הדורות. היא מביאה ריבוי ויצירתיות. החוכמה טמונה בהקשבה, מצד אחד, ובשימור החיים המשותפים, מצד שני.

על בית שמאי ובית הלל נאמר שנחלקו בכל. ועדיין, למרות המחלוקת, קיימו ביניהם קשרי נישואים ושמרו על קהילה משותפת: "…אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל… לא נמנעו בית שמאי מלישא [לשאת] נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך, שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: האמת והשלום אהבו" (יבמות יד, עב).

על המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל נאמר שהיתה לשם שמים. המחלוקת העכשווית היא מחלוקת בנוגע לדרך ולאמצעים, אולם שני הצדדים חולקים דאגה עמוקה לשלום המדינה: "אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן (עירובין יג, עב).

בויכוחים המתרבים סביב, מאוד חשוב לכל צד להוכיח שהוא צודק. על הצדק נאמר שהוא עיוור, ללא העדפה או משוא פנים. אבל בצדק יש גם משהו קשה ובלתי מתפשר, שאינו מאפשר צמיחה:

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים | יהודה עמיחי

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא קָשֶׁה וְרָמוּס
כְּמוֹ חָצֵר.

אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ.
וּלְחִישָׁה תִּשְׁמַע בִּמְקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת
אֲשֶׁר נֶחְרַב.

המקום בו אנו צודקים הוא מקום קשה בו לא יצמח דבר זולת מריבה ועלבון. הקשבה סקרנית יש בה נכונות להניח לרגע לצדק "שלי" ולהקשיב לכאב של הצד השני. אנחנו רוצים להמשיך ולקיים את הבית ולא להחריב אותו. בעולם העתיק סימל התפוז פוריות ואהבה. שימו תפוז בקערת הסדר והזמינו את כולם לברך: מי יתן ונתקן ולא נחריב ויתקיימו בנו דברי הנביא זכריה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ (זכריה ח, יט).

פסח אביבי ומלא אחווה לכולם ולכולן!

Feature Photo by Sheraz Shaikh