כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ: רחל וגניבת התרפים

בפרשת ויצא יעקב עוזב את בית לבן וחוזר לארץ כנען. לאחר שנים בהן שירת את לבן, יעקב חש כי היחסים נעכרו: וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. יעקב לא רוצה להתעמת עם לבן, ולכן מארגן את נשותיו ובניו, לוקח את המקנה ואת הרכוש שצבר לאורך השנים ועוזב את חרן ללא פרידה. 

רחל ולאה תומכות בהחלטת יעקב לעזוב, ומזדהות עם תחושתו שלבן ניצל ורימה אותו: וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ? הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ: כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ. 

רחל ולאה אומרות ליעקב שלא רק אותו רימה אביהן, אלא גם אותן ואת בניהן: כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ.

יעקב ובני ביתו בורחים בזמן בו לבן עסוק בגזיזת הצאן. לפני עזיבתם, ומבלי לספר ליעקב, רחל גונבת את התרפים של אביה: וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.

לאחר שלושה ימים לבן משיג את יעקב ומתעמת איתו על בריחתו: וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ, לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?

יעקב, שאינו מודע לכך שרחל, אהובת ליבו, גנבה את התרפים, מזמין את לבן לחפש את התרפים, ומטיל קללה על הגנב: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם.

לבן מחפש את התרפים באהלי בנותיו. כשהוא מגיע לאהלה של רחל, היא מסתירה ממנו את התרפים ומתנצלת שאינה יכולה לקום כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי:

וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל: וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא: וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.

מנקודת מבט אמונית המפרשים מתקשים להסביר את גניבת התרפים על ידי רחל. התרפים היו אלילי הבית, שנחשבו כמגיני בני המשפחה, ושימשו לניחוש העתיד. גם אם יש הסכמה על כך שלבן היה עובד אלילים, יש קושי להסביר את חשיבותם של התרפים בעיני רחל.

פרקי דרבי אליעזר מפרש שרחל גנבה את התרפים כדי למנוע מלבן לאתר את יעקב: התרפים הם סוג של עבודה זרה שמדברים ע"י רוח טומאה, ולפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב.

ממצאים ארכיאולוגיים מלמדים שלפי חוקי נוזי, מהם ניתן ללמוד על החוקים שנהגו באיזור מסופוטמיה, מי שהחזיק בתרפים היה זכאי לירושת אביו. במצב בו לא היה בן יורש, הירושה עברה לבעלה של הבת. מכאן אפשר לפרש שרחל, שרצתה להבטיח את עליונותו של בנה יוסף, גנבה את התרפים כהוכחה לזכאות של יעקב ושל בנה יוסף לירושת לבן. 

איננה גונבת את מתנות האלוהות 

סיפור גניבת התרפים מראה את כוחה וייחודה של רחל, שמעזה לגנוב מאביה חפצים מאגיים שמסמלים את כוחו. ישנם קווי דימיון בין סיפור גניבת התרפים לבין סיפור גניבת מתנות האלוהות.

במיתולוגיה השומרית מסופר על איננה שגונבת מאביה, האל אנכי, את מתנות האלוהות (המכונות מֶה, מתנות שהעניקו האלים לאנושות).  איננה נפגשת עם אנכי ושותה איתו לשוכרה. כטוב ליבו ביין אנכי מעניק לאיננה את מתנות האלוהות, והיא מביאה אותן לעיר ארך. לאחר שהוא מתפכח משיכרותו אנכי מתחרט על נדיבותו ומנסה להשיב את מתנות האלוהות לעירו ארידו. נינשובר, העוזרת הנאמנה של איננה, עוזרת לה להערים על שליחו של אנכי, ולא נותר לו אלא לברך את ביתו ואת עירה. כפועל יוצא מהגניבה, ארך הופכת למרכז התרבות של מסופוטמיה הקדומה. 

בסיפור גניבת התרפים משוקעים קווי דימיון לסיפורה של איננה הגונבת את מתנות האלוהות והופכת את עירה למרכז התרבות. בהקבלה, רחל הופכת למרכזית מבין האימהות.

יתכן שבמפגש בין לבן לבין ביתו, כשאמרה לו רחל כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי, ראה לבן שעתידה ביתו ללדת את בנימין והשאיר לה את התרפים כדי להעצים את מעמדה. לפי פרשנות מעניינת של רבי יוחנן נעשה לרחל נס והתרפים הפכו לגביעים על מנת שלא לביישה: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּרָפִים לֹא מָצָא קִיתוֹנִיּוֹת מָצָא, נַעֲשׂוּ תְּרָפִים קִיתוֹנִיּוֹת שֶׁלֹא לְבַיֵּשׁ אֶת רָחֵל (בראשית רבה עד, ט).

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ 

רחל מתה עם לידתו של בנימין. היא לא נקברת במערת המכפלה ביחד עם כל האבות והאימהות, אלא קבורה בְּשַׁדְמוֹת בֵּית לֶחֶם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה. כוחה של רחל ואומץ הלב המאפשר לה להעז ולגנוב את כוחו של אביה, מאפשר לה לבקש על בניה ולהבטיח את גאולתם: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

Feature Photo: Giovanni Battista Tiepolo, Rachel Hiding the Idols from her Father (1726-1729).