על סולמות ופחדים: חלום יעקב

חלום יעקב הוא אחד החלומות הידועים ביותר בתרבות המערבית. לאחר שהוא בורח מבית הוריו, ולפני שיקים בית ומשפחה, יעקב חולם על סולם שרגליו באדמה וראשו בשמים.

יעקב גונב מעשו, אחיו, את הבכורה ואת הברכה של אביהם. עשו הזועם מתכנן לרצוח את יעקב: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת-יַעֲקֹב… וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ… אַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. רבקה, שמבינה את הלך הרוח העכור בו מצוי עשו, שולחת את יעקב לבקש מקום מקלט אצל בני משפחתה בחרן: … בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ … עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ.

יעקב יוצא לדרך. הוא בורח מביתו, משאיר מאחוריו את אביו ואת אימו, את אחיו הזועם ואת כל מה שהכיר עד כה בחייו. הוא בודד, ואין הוא יודע מה צופן לו העתיד. כאשר יורד הערב, הוא שוכב על האדמה, מניח ראשו על אבן, ונרדם. בשנתו הוא חולם על סולם שרגליו מוצבות על האדמה וראשו מגיע עד השמים, ומלאכים עולים ויורדים בו:  וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  

יעקב מפחד. מפחד על חייו מפני זעמו ונקמתו של עשיו, מפחד מפני שהוא בודד וחשוף לאיתני הטבע, מפחד מפני הלא נודע, ממה שצפוי לו בבית לבן, אחי אימו. החלום מביא עימו הבטחה לביטחון: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. ההבטחה בהקשר זה אינה מותנה במה שיעשה יעקב, אלא מבטיחה שמירה והגנה. אולם, בהבטחה זו יש גם קריאה ליעקב לקחת את מקומו בחברה ובהסטוריה, להמשיך את דרך אבותיו ולממש את ההבטחה שניתנה להם: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.

אלא שההבטחה לא מרגיעה את פחדיו של יעקב. יעקב, שפחד לפני שנרדם, מפחד עוד יותר לאחר שהתעורר. חיזיון החלום מביא את יעקב לזהות את המקום בו ישן כמקום מושבו של אלוהים, והוא נחרד מההשלכות האפשריות שעשויות להתרחש כתוצאה מחוסר המודעות שגילה כשישן במקום: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.  

סולם הוא סמל רב עוצמה המופיע במיתולוגיות שונות כסמל למעבר בין עולמות, סמל לשינוי ולהשתנות. במיתולוגיה השומרית מסופר על "סולם השמים": סולם ארוך שרגליו בשאול וראשו בשמים, באמצעותו עולים אל עולמות של מעלה, מקום מושב האלים, או יורדים אל עולם המתים. סיפורם של ארשקיגל, מלכת השאול, ונרגל, היורד אל עולם המתים כדי לפגוש את האלה והופך לבן זוגה, הוא סיפור של חיבור בין עולמות של מטה לבין עולמות של מעלה, סיפור של חיזור וזוגיות, חומר ורוח. במיתולוגיה המצרית סיפורו של האל אוזיריס הוא סיפור של מוות וחזרה לחיים. בספר המתים המצרי, הסולם מסמל את החזרה לחיים של המת המזהה עצמו עם אוזיריס: "הקמתי סולם לשמים בין האלים".

עד השלב בו הוא נאלץ לעזוב את בית הוריו, יעקב מתואר כאיש יושב אוהלים. ספון בביטחה בבית הוריו, ושרוי במצב תמידי של ילדות. יעקב לא מקים בית עצמאי או מוצא זוגיות, אלא נשאר במעין גן עדן של ילדות. תחילת תהליך שינוי הזהות של יעקב מתחיל עם גניבת הברכה של עשו. על מנת לרמות את אביו, יעקב מתחזה לאיש השדה, מתחזה לאחיו הציד, השונה מאוד מיושב האוהלים העדין. בהמשך, לאחר שהוא נמלט מבית הוריו, נפרד מההגנה, ההזנה וההכוונה החכמה שנתנה לו אימו, ויוצא לדרך חדשה, יעקב ישן בשדה, מופקר לאיתני הטבע. על כורחו הוא הופך לאיש השדה. בכך מסמל חלום הסולם את התפתחות התודעה, ואת המעבר מהקשר הראשוני עם ההורים אל קשר זוגי בוגר, מעבר שיש בו צמיחה וכאב, מעין לידה שניה.

הסולם, לפי יונג, הוא גשר בין שמים לארץ, בין הרוחני לגשמי, סמל לטרנספורמציה של הזהות. אם נוסיף את הרובד שבמיתולוגיה השומרית והמצרית, הסולם מסמל גם חיים ומוות, עליה וירידה, גשר-קשר אינסופי בין לידה, מוות, ולידה מחדש. הסולם הוא מעבר צר, המחייב את האדם לעבור את תהליך השינוי לבדו, לעלות ולרדת בסולם ההתגלות האישית, לפגוש את אלוהיו, את העצמי הרוחני שלו.

עד השלב הזה, יעקב, יושב האוהלים, היה נטוע במקום אחד, ללא תנועה, ללא שינוי. היציאה אל חרן, היא יציאה אל העולם, התמודדות עם הלא נודע. תנועת המלאכים במעלה ובמורד הסולם, מזמינה תנועה והתפתחות אל חייו של יעקב. השינוי אינו מגיע ביוזמתו של יעקב. תחילה הוא נדחף לפעולה על ידי אימו, שמנחה אותו ועוזרת לו במעשה הרמאות מול אביו ואחיו, ובהמשך שולחת אותו לחרן. אחר כך, כשהוא ישן לבד בשדה, מתגלה לפניו חלום המכוון אותו להכיר בצורך להתפתח, לשלב בין חומר ורוח, להתקדם אל השלב הבא בחייו.

על פי מדרש בראשית רבה, אלוהים גרם לשמש לשקוע לפני זמנה על מנת לשוחח עם יעקב שיחה אינטימית ואישית. יעקב רוצה להמשיך ללכת, אלא שמעצור בדרכו גורם לו להשאר במקום ולשקוע בשינה:

ויִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר נַעֲשָׂה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמִין כּוֹתֶל לְפָנָיו. כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, רַבָּנָן אָמְרֵי כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה, מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ כִּיבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת כִּיבּוּ אֶת הַפָּנָסִין שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה. כָּךְ הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה (בראשית רבה סח, י).

פרויד רואה באלוהים התנ"כי מעין דמות אב גדול. ליעקב יש יחסים מורכבים עם אביו, ויחסים אלו באים לידי ביטוי גם בסיפור החלום. יעקב, שפחד לפני שנרדם, ממשיך לפחד גם לאחר שהתעורר. אם עד כה יעקב פחד מכעס אנושי, לאחר החלום הוא מפחד גם מכעסו של אלוהים. כדי לפייס את האל הוא מקים מזבח ונודר נדר:

וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ… וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ,  וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.  וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

יעקב אמנם מפייס את אלוהים, ונודר נדר, אך הוא עדיין לא מתחייב ללכת בדרכי אבותיו ולקבל את מקומו בחברה ובהסטוריה. יעקב מצוי עדיין בשלב הראשוני-הבסיסי של צרכי הקיום:  וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי. בשונה מהנדר האלוהי, הנדר של יעקב הוא נדר מותנה: אם אכן אגיע בביטחה אל מקום חפצי ויתמלאו צרכי הבסיסיים ובהמשך אחזור בשלום אל בית אבי, אז אכיר תודה ואתן מעשר לאל.

מדרש תנחומא מספר שאלוהים הציע ליעקב לעלות בסולם. יעקב, הרואה את התנועה המתמדת של העליה והירידה, מפחד ומסרב לעלות. יתכן שעדיין לא השלים עם התנועה הבלתי נמנעת של עליה וירידה, חיים ומוות, חומר ורוח, יתכן שלא האמין שיצליח לעלות בשנית אחרי שירד, יתכן שגבר עליו החשש מפני חוסר הוודאות. על פי המדרש יעקב לא מאמין שתתכן עליה ללא ירידה, ולכן מסרב, למרות שמובטח לו שלא ירד.

א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה?
באותה שעה נתיירא אבינו יעקב, ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה.
א"ל הקב"ה: אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה.

אי הוודאות והחשש של יעקב באים לידי ביטוי בציור משנת 1830 של ויליאם טרנר. טרנר מצייר את חלום יעקב כשלב מעבר שיש בו פוטנציאל לשינוי, ויחד עם זאת גם תחושה של חוסר וודאות ופחד. הסצנה, ברובה, אפלולית, מוארת באור בין ערביים. הסולם אינו סולם מוחשי עם שלבים, אלא אלומת אור הזורמת מן השמים ומקשרת בין שמים לארץ. דמויות המלאכים היורדים והעולים נדמות כדמויות שמימיות או כרוחות העולות מהשאול. ההתגלות היא רגע מכונן שאין לדעת לאן יקח את ההולך, האם למעלה או למטה, האם הטלטלה שבחיזיון תוביל לעליה ולבניה או לנפילה ושבר.