הסוכה נבנית לזכר המבנים הארעיים שבנו בני ישראל במדבר. עשיר ועני יושבים במבנה זמני החשוף לרקיע. בהקשר זה גם גופנו-אנו הוא משכן זמני. ההפטרה לסוכות, מתוך ספר קהלת, מזכירה כי כל חיינו בעולם הזה משולים לסוכת ארעי, לצל חולף ולעלה, שהיום הוא פורח ומחר הוא נובל.

"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל," פסוקי הפתיחה של ספר קהלת מציבים את כל הדברים המוחשיים המרכיבים את חיינו – מעמד חברתי, ייחוס משפחתי, שיוך לארץ ולמקום, רכוש –  אל מול אפסותם, הבל הבלים. אין הכוונה לכך שדבר אינו נחשב, ושאין חשיבות לכל מעשינו, אלא שדווקא מתוך קיומם של הדברים עולה הבנה מחודדת וצלולה של ריקותם, השתנותם, היותם בני חלוף.

אנחנו נוטים להאחז בקבוע: מעמד חברתי, ייחוס משפחתי, שייכות למשפחה ולמקום, ישיבה קבועה במקום קבוע, בית, רכוש. במצבים בהם הקבוע מתערער – מצב בריאותי מעורער, יחסים משפחתיים שמתפרקים, אובדן ביטחון כלכלי, שינוי במעמד חברתי, אובדן של בית –  אנו חווים תחושה של אי-וודאות, פחד וחרדה.

לכאורה, הקבוע והארעי הם מנוגדים: הבית קבוע, הסוכה זמנית, ארעית. מסכת סוכה מאתגרת את תפיסת הניגודים ומזמינה אותנו למצוא את הקבוע בתוך הארעי, ואת הארעי בתוך הקבוע, מזמינה שיחרור מעריצות הניגודים. ההנחיה היא להביא כלים ומצעים נאים מבית הקבע אל סוכת הארעי, לשבת בסוכה הארעית כאילו היא ביתנו הקבוע.

תנו רבנן:
כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי.
כיצד?
היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה
מצעות נאות – מעלן לסוכה
אוכל ושותה ומטייל בסוכה
מנא הני מילי? [מנין דברים אלו?]
דתנו רבנן: "תשבו" (ויקרא כג, מב) – כעין תדורו
(תלמוד בבלי, מסכת סוכה כ"ח עמוד ב')

בשעה שהקבוע מעניק יציבות וביטחון, הקבוע גם מחייב תחזוקה מתמדת ומאמץ גדול להחזיר את הדברים לקדמותם במקרה של שינוי. הארעי, לעומת זאת, גמיש יותר ומאפשר חווייה של שיחרור והמשכיות מתוך השינוי.

במהלך חג הסוכות נוהגים לומר בברכת המזון את הפסוק: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. מקור הפסוק הוא בספר עמוס: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" (עמוס ט, יא).

מלכות דוד מוצגת כסוכת ארעי ולא כבית יציב. המהר"ל מפרש שבשעה שנפילתו של בית היא סופית ומוחלטת, סוכה נופלת בקלות וקמה בקלות, ובכך דווקא במבנה הארעי יש מימד של נצחיות:

הבית כאשר נופל, נתבטל ענינו הראשון שהיה לו. ואם חוזר לבנות, הוא בית חדש. ולא נקרא שהקים בית נופל, שכבר נתבטל, רק כאילו בנה בית חדש מתחלה. אבל הסוכה, שאינו בית שהוא בנין גמור וקבוע, ובקלות הוא חוזר ומעמידו, לכך אם נפל שייך בו הקמה, והוא חוזר לעניין הראשון בקלות (מהר"ל נצח ישראל, פרק לה)

בהקשר אנושי יותר, אפשר לדמות את חיינו לבית או לסוכה. ישנם אירועי חיים המסמנים אובדן סופי ומוחלט, כמו אובדן של אדם אהוב, שלאחריו כל חיים יהיו חיים של בניה מחדש. לעומתם, ישנם אירועי חיים המסמנים שינוי המתווסף על הקיים, למשל מחלה הגורמת לשינוי באורח החיים. בהקשר זה, גם אם הקיים נופל לרגע, כמו סוכה, יכול הוא לקום מחדש כשיש בו מידה ממה שהיה בעבר בשילוב ההתהוות והשינוי שמביא ההווה.

ההצמדות אל הקבוע מחייבת הריסה ובניה מחדש, ועשוייה לגרום לסבל רב במצבים בהם לא ניתן לבנות מחדש. קבלת הארעי מאפשרת המשכיות מתוך השינוי המתמיד. כשאנו נופלים וקמים כמו סוכה, יש חמלה בנפילה ותקווה בתקומה. ראיית הקבוע כארעי והארעי כקבוע, יש בה קבלה של חוסר הוודאות שבקיום האנושי, וברגעים של חסד יש בה חווייה של יציבות בתוך ההשתנות המתמדת.

חג סוכות שמח!

Feature photo: Portpatrick, Dunskey Castle, by Ben Wicks