בפרשת לך לך מצווה אברהם: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב, א). בחירתו של אברהם לציית לציווי "לך לך" שולחת אותו למסע של חייו.

מה היה הלך הרוח של אברהם במסעו? האם בזמן שהלך חשב על ההבטחות שניתנו לו ורק חיכה למימושן? או שמא, היה כל כולו ברגע ההווה?

הליכה או עשייה מתוך המתנה למימושה של הבטחה או תוכנית גורמת לנו להחמיץ לחלוטין את רגע ההווה ולחיות מתוך המתנה לעתיד מדומיין שעדיין לא התממש. עשייה שכזו מלאה מהמורות של תסכול, קוצר רוח ואכזבה, משום שהעתיד כמוהו ככוס ריקה הממתינה להתמלא, ומתוך כך אנחנו מצויים כל הזמן בחווייה של חסר.

הליכה שהיא הקדשת עצמך לרגע ההווה, ראיית הקדושה בכל מעשה ומעשה, היא הליכה שיש בה מודעות ומלאות בכל רגע ורגע.

אם מוכן אתה לעזוב את אביך ואת אמך, את אחיך ואת אחותך, את אשתך ואת ילדיך, ואת חבריך, ולעולם לא לשוב לראותם; אם פרעת את חובותיך והכנת צוואה והסדרת את כל ענייניך, והנך אדם חופשי, הרי אתה מוכן לצאת לשיטוט רגלי.

הנרי דיוויד ת'ורו (1817-1862) הוא אחד מהוגי הדיעות המרכזיים בזרם הטרנסצנדנטליזם האמריקאי. עבור ת'ורו היתה ההליכה בחיק הטבע דרך להתחבר אל היקום, להתעלות מעל מוגבלויות אנושיות ולגעת בנצח. למרות אופיה הלא מעשי של ההגות הטרנסצנדליסטית, הליכתו של ת'ורו ביערות קונקורד היתה מעוגנת בפרטי הפרטים של החי והצומח ביער. ת'ורו היה בקיא בשמות הלטינים של הצמחים והחיות שאיכלסו את יערות קונקורד, ועקב בתשומת לב אחרי השינויים שאיפיינו אותם עם חלוף העונות. יש המספרים כי חיות וציפורים היו ניגשות אליו ללא חשש במהלך טיוליו, וכי לא היה זה נדיר שיטפס אל צמרת עץ על מנת לבחון פרח או צמח שלכד את תשומת ליבו. כמי שהיה בקיא בכתבים הינדים ובודהיסטים, השוטטות של ת'ורו ביערות דומה מאוד להליכה מדיטטיבית במהלכה תשומת ליבו של ההלך נתונה כל כולה למעשה ההליכה, מבלי שיאבד במחשבה או בדיבור.

ת'ורו התייחס להליכה במונחים של אמנות: אמנות הטיול, או ליתר דיוק, אמנות השוטטות. זהו הלך רוח של הנכונות לצאת לדרך כנווד חסר בית, היוצא לדרך כדי לא לחזור לעולם. במובנו הטוב, הנווד חסר הבית חסר בית משלו (במובן של קנין) אך מרגיש בבית בכל מקום בו יהיה. המשוטט יוצא אל דרכו "ממש כמו הנהר המתפתל בחיפושיו השקדניים והרצופים אחר המסלול הקצר ביותר אל הים… שום הון לא יכול לקנות את נכסי המקצוע ההכרחיים – זמן פנוי, חופש ועצמאות." ת'ורו מעיד על עצמו שבמהלך השוטטות ביער הוא שוכח עצמו למשך זמן מה: "אני מבלה לפחות ארבע שעות ביום… בשיטוט ביערות ועל פני גבעות ושדות, חופשי לחלוטין מכל מחוייבות ארצית" (הנרי דיוויד ת'ורו, טיול. תרגמה מאנגלית: סיגל אדלר).

אברהם היה נוכח בכל מעשיו. בכל פעם שנקרא ענה "הנני." מדרש בראשית רבה מתאר את אברהם כמי שבחר להשתקע בארץ כנען, משום שזיהה באנשיה את הנכונות להתמסר לרגע ההווה, ללכת כשהם הולכים, לעדור כשהם עודרים:

אמר ר' לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלוואי לא יהא חלקי בארץ הזאת. כיוון שהגיע לסולמה דצור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור. אמר הלוואי יהיה חלקי בארץ הזו. אמר לו הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית רבה לט, י).

האם הלכתם היום?

Feature Photo by Dmitry Schemelev