אפשר לסכם את חגי ישראל במשפט: ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל משהו. בימים שלפני חג הפסח, נדמה שנגיף הקורונה ביחד עם פרעה מנסים שניהם להרוג אותנו.
אפשר לנסות להתבונן מחדש על המציאות הזאת של "ניסו להרוג אותנו." התקופה היא תקופת האביב, הכל פורח סביב, והטבע ממשיך במהלכו כאילו אין סבל אנושי או נגיף קורונה. הבידוד שכפה הנגיף על בני האדם מיטיב עם הטבע: יש ירידה ברמת הזיהום, שיפור ברמת ההתחממות הגלובלית, אנחנו לומדים את חשיבותה של קהילה, באמצעות דאגה הדדית, תקשורת וחמלה.
בליל הסדר אנחנו שואלים, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אפשר לשאול את השאלה בצורה רחבה יותר: מה אנחנו מוכנים ללמוד מנגיף הקורונה? מה נשנה בעולמנו כדי שיהיה יותר חומל? מה נשנה בהרגלים שלנו כדי לאפשר קיימות ושמירה על הטבע? כיצד נהפוך את הקשרים האנושיים בינינו למשמעותיים יותר?
בשבת הזו קראנו את פרשת צו, בה ממשיכים לפרט את חוקי הקורבנות במשכן. ההפטרה היא מתוך נבואות ירמיהו. מעניין לשים לב, שיש ניגוד, לכאורה, בין הנאמר בפרשת השבוע, לבין הנאמר בהפטרה. בפרשת צו נאמר:
צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ… זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים–וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי: בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה–בְּמִדְבַּר סִינָי.
לעומת זאת, הנביא ירמיהו אומר:
כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח… כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי–וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם
איך אפשר ליישב את הסתירה הזאת? הרמב"ם מפרש את הסתירה ב"מורה נבוכים:"
ציווי ראשון שנצטווינו בו לא היה בו דברי עולה וזבח כלל… ציווי ראשון שבא אחר יציאת מצרים הוא אשר נצטווינו בו במרה, והוא אמרו לנו שם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וציווי, שם שם לו חוק ומשפט… המשפט הוא הדינין, והוא סילוק סוגי העוול…
כלומר, עבודת הקורבנות אינה העיקר. העיקר הוא סילוק העוול. הנביא ירמיהו מדבר באופן ברור על סוגי העוול שיש לסלק: כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ, אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם: אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי, אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
כלומר, הדרך בה מסלקים עוול היא הדאגה ליתום ולאלמנה, דאגה לעני ולגר, גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לֹא תַעֲשֹׁקוּ, ואם יורשה לי להוסיף, לא תעשקו את האדמה, כי היא המזינה את כולנו.
המילה מצרים, והביטוי בין המצרים, חולקים שרש משותף. מה יכולה ללמד התקופה הזאת, תקופת קורונה, שהיא תקופה של בין המצרים? כיצד אפשר לחגוג את חג הפסח, כחג חירותנו, בתקופה של בין המצרים?
אשאיר את השאלות פתוחות כדי שכל אחד וכל אחת ימצאו את התשובות הנכונות לו ולה. בליל הסדר, כולנו מוזמנים לבקש:
מי יתן ותמצא רפואה למגפה
מי יתן שנהיה חופשיים משיעבוד הצרכנות, כדי שנוכל להיות נדיבים יותר כלפי אמא אדמה
מי יתן ותהיה בנו חמלה כלפי עצמנו וכלפי זולתנו
מי יתן ונלמד לקיים את עצמנו ואת עולמנו בחוכמה
מי יתן והפסח הזה יהיה חג חירותנו
חג פסח שמח!
Feature Photo by Sergei Schmidt
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 
יישר כחך! לתשומת לבך, לא קראנו השבת את ההפטרה מספר ירמיהו, אלא את הפרק האחרון של הנביא מלאכי -הפטרת שבת הגדול (השבת לפני פסח).
שבוע טוב! ההפטרה הרגילה של פרשת צו היא מתוך נבואות ירמיהו, וזו ההפטרה שבחרתי להתייחס אליה כאן. יש הבוחרים בפרטים ויש הבוחרים בחמלה
נביאים שוללים פעמים הרבה הקורבנות לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.
שמואל הנביא אומר: "הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים".
הושע: "חסד חפץ ולא זבח ודעת אלוקים מעולות".
========= תודה ופסח כשר שמח ובריא .
הציטוט הראשון מישעיהו א