פרשות ויקהל-פקודי עוסקות בהמשך ההנחיות להקמת המשכן. בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך מתמנים לאדריכלי המשכן. מבין כלל מלאכות המשכן, רק על הארון נאמר במפורש שנעשה על ידי בצלאל: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ. וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ; וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב (שמות לז, א-ב).

מדרש תנחומא מתעכב על משמעות הארון: "אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון וכל המלאכות האחרות כל הכלים האחרות באמירתו ובעצתו." כלומר, בצלאל עושה את הארון במו ידיו, בשעה שעל יתר המלאכות הוא מפקח.

מה חשיבותו של הארון?

כאשר ממנה משה את בצלאל, שואל אותו בצלאל מה משמעות המשכן. משהוא לומד כי המשכן יהיה בית ללימוד תורה, בצלאל מציע לבנות את הארון, מקום משכנה של התורה, ראשון:

"תן לחכם ויחכם עוד" – זה בצלאל. אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה: "עשה המשכן", בא ואמר לבצלאל. אמר לו [בצלאל למשה]: מהו המשכן הזה? אמר לו: שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל: והיכן התורה נתונה? אמר לו: משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון. אמר לו: רבנו משה, אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר: "ויעש בצלאל את הארון" (שמות רבה נ, ב).

הארון הוא מקום משכנה של תורה, ועשייתו ראשון מדגישה את חשיבות התורה: "מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים. מה האור קדם לכל מעשה בראשית.. אף במשכן, התורה שנקראת אור, דכתיב: "כי נר מצוה ותורה אור", קדמו מעשיה לכל הכלים" (שמות רבה לד, ב).

בשעה שבעבודת המשכן יש דרגות של קדושה, מעמדות ואיסורים, התורה פתוחה בפני כולם.

יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השולחן … כתר כהונה זה המזבח … וכתר תורה זה הארון … ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשו עליו ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן.

גם במעמד מלכות יש דרגות של חשיבות וכבוד, והתורה מאפשרת לימוד שווה לכולם, כמו השמש הנותנת מאורה לכולם, ללא אפליה. מדרש תנחומא שואל מדוע עשה בצלאל זר זהב לארון, ובפרשנותו מוסיף כתר רביעי, כתר שם טוב: "ויעש לו זר זהב למה? לפי שהונח שם התורה. שלשה כתרים הם:  כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. ועוד כתר אחד, כתר שם טוב, שהוא עולה על גביהן."

אמנם התורה פתוחה לכל, אך גם בה נוצר מדרג ושוני בין תלמידי חכמים לבין בעלי בתים. מעמד מלכות, כהונה ותורה שלושתם מעמדות שאדם יכול להפוך אותם לקרדום לחפור בהם. לכן, נקבע להן "נזר" או "כתר" כדי לתחום אותן, ולהזכיר לאדם את גבולותיו. כתר שם טוב הוא הכתר היחיד שאין לו מגבלה, משום ששם טוב ניתן לאדם על ידי אחרים, ולא על ידי עצמו, והשם הטוב מבוסס על מעשיו הטובים למען הזולת. אין מגבלה בכל הנוגע למעשים טובים, ולכן כתר שם טוב עולה על שלושת הכתרים האחרים.

כתרים נסתרים מעין

נגיף הקורונה שמבהיל את כולנו נראה כמו כתר כשמסתכלים עליו מבעד למקרוסקופ. מעבר לבהלה ולבידוד נגיף הקורונה גרם להתפרצות של רוח התנדבות ועשייה למען הזולת ולמען הקהילה, כתר מעשים טובים אותו יכולים כולנו לענוד בשמחה ולא בפחד. בשיר "פנדמיה" לין אונגר מצביעה על הקשרים הנסתרים מעין הקושרים את כולנו זה לזה, ומציעה לנו: שִׁלְּחוּ אֶת לִבְּכֶם, שִׁלְּחוּ מִילוֹתֵיכֶם, שִׁלְּחוּ קְנוֹקָנוֹת שֶׁל חֶמְלָה, שֶׁיָּנוּעוּ, בִּלְתִּי נִרְאוֹת, הֵיכָן שֶׁלֹּא נוּכַל לָגַעַת. הִבְטִיחוּ לָעוֹלָם אֶת אַהֲבַתְכֶם. כשכתבתי ללין כדי לבקש את רשותה לתרגם את השיר לעברית, היא ענתה לי שהשיר, שנכתב בתחילת חודש מרץ 2020, כבר תורגם גם לשפות נוספות, ואז הוסיפה: "כמה יפה לדעת שהשירה גם היא מתפשטת בעולם ולא רק וירוס הקורונה."

אוּלַי נַחְשֹׁב עַל כָּךְ
בְּמֻנָּחִים שֶׁל שַׁבָּת
הַזְּמַן הַקָּדוֹשׁ?
נִמָּנַע מִנְּסִיעָה
נִמָּנַע מִקְּנִיָּה וּמְכִירָה
נְוַתֵּר, רַק לְרֶגַע
עַל הַנִּסָּיוֹן לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם
נָשִׁיר, נִתְפַּלֵּל
נִגַּע רַק בְּמִי שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים לוֹ בְּחַיֵּינוּ
נִתְמַקֵּד
וּכְשֶׁגּוּפֵינוּ יִשְׁקֹט
נִגַּע בְּלִבֵּנוּ
נֵדַע שֶׁאָנוּ מְחֻבָּרִים
בִּדְרָכִים נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת.
(לֹא נוּכַל לְהַכְחִישׁ זֹאת כָּעֵת)
נֵדַע כִּי חַיֵּינוּ מְצוּיִים בִּידֵי הָאַחֵר
(לַבֶטַח זֶה נַעֲשָׂה בָּרוּר עַכְשָׁו)
אַל תִּשְׁלְחוּ יְדֵיכֶם
שִׁלְּחוּ אֶת לִבְּכֶם
שִׁלְּחוּ מִילוֹתֵיכֶם
שִׁלְּחוּ קְנוֹקָנוֹת שֶׁל חֶמְלָה
שֶׁיָּנוּעוּ, בִּלְתִּי נִרְאוֹת, הֵיכָן שֶׁלֹּא נוּכַל לָגַעַת
הִבְטִיחוּ לָעוֹלָם אֶת אַהֲבַתְכֶם
לָטוֹב וְלָרַע
בְּחוֹלִי וּבִּבְרִיאוּת
כָּל זְמַן שֶׁנִּהְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה

   ~ פַּנְדֶּמְיָה, מאת לין אונגר. תרגום לעברית: קרן פייט.

Feature Photo by Noah Buscher