פרשת יתרו מספרת על מעמד הר סיני. העם מתייצב למרגלות ההר, והמעמד עצמו מלא הוד וקדושה: וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד… וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.  וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד (שמות יט, טז-יט).

התיאורים בפרשה נכתבים בלשון זכר רבים. ישנם פרשנים העומדים על כך שהדיבור אל העם בלשון רבים כולל בתוכו נשים וגברים כשותפים למעמד ולברית. במכילתא דרבי ישמעאל, מדרש תנאים פרשני לספר שמות, שנערך במאה השלישית לספירה נאמר:

כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים; ותגד לבני ישראל, אלו האנשים. ד"א כה תאמר לבית יעקב, אמור בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים; ותגד לבני ישראל, ותדקדק עמהם ואמור להם (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו).

הפרשנות מתייחסת לשיח שונה לנשים ולגברים, ומפרשת בית כאישה: בית יעקב, פניה לנשים; בני ישראל, פניה לגברים. הפניה לנשים נעשית בשפה רכה, אמור; הפניה לגברים נעשית בשפה נחרצת, תגיד. לנשים נאמרים עיקרי הדברים, לגברים ניתן פירוט קפדני.

אולם, כשנאמר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה (שמות יט, טו) האם אפשר להמשיך ולטעון שמדובר בחווייה שיוויונית, משתפת ומשותפת לגברים ולנשים?

לכאורה, מעמד הר סיני כמעמד של קדושה דורש הפרדה בין קודש לבין חול, בין רוח לבין חומר, בין טהרה המקושרת לגברים לבין טומאה המקושרת לנשים. בהקשר זה מעניין לקרוא את פרשנותו של רבי אלעזר בן עזריה:

אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, ראייה לדבר מסיני (מכילתא דרבי ישמעאל)

לפי רבי אלעזר בן עזריה איסור המגע במשך שלושה ימים נועד כדי להבטיח את השתתפותן של הנשים במעמד הר סיני. בשעה שלאחר יחסי קרבה, הגבר יכול להטהר מיד, אישה יכולה להפוך טמאה בגלל פליטה גם לאחר שלושה ימים. מכאן שאיסור המגע למשך שלושה ימים נועד כדי להבטיח שגם הנשים יוכלו להיטהר ולהשתתף במעמד הר סיני כשוות.

בשיר "שם מפורש" מציעה חווה פנחס כהן פרשנות שונה למעמד הר סיני. הגברים הולכים אל מרגלות ההר, ואילו הנשים נותרות מאחור להמשיך לעסוק בענייני היום יום. השם המפורש, הויה, מתפרש מחדש כמציאות של קדושה בתוך מעשה היומיום, בתוך עבודות הבית של כביסה ושל טיפול בתינוקות. במקום הפרדה בין קדושה לחולין, מציעה המשוררת שילוב בין רוח לבין חומר, חווייה של קדושה והתגלות מתוך החושני והמוחשי.

שֵׁם מפורש
כֻּלָּם כְּבָר הָלְכוּ אֶל הָהָר וּמְחַכִּים
מְחַכִּים לִרְאוֹת, בְּשֶׁקֶט רַב מְחַכִּים,
שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגָם גַּם הַחֲמוֹרִים, גַּם הַגְּמַלִּים
בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה צִפּוֹר לֹא צִיְּצָה
גַּם יְלָדִים עַל כִּתְפֵי אֲבוֹתֵיהֶם,
וְהַשֶּׁקֶט רַב מִנְּשׂוֹא כְּמוֹ לִפְנֵי דָּבָר
נוֹרָא וְגָדוֹל וַאֲנִי עוֹד רָצִיתִי
לְהַסְפִּיק וְלִתְלוֹת אֶת הַכְּבָסִים
לַעֲשׂוֹת זְמַן לְעַצְמִי לְתַקֵּן רֵיחוֹתַי
וְחִמַּמְתִּי אֶת הֶחָלָב לַתִּינוֹק, שֶׁלֹּא יִרְעַב
שֶׁלֹּא יִבְכֶּה חָלִילָה, בָּרֶגַע הַלֹּא
מַתְאִים, כַּמָּה זְמַן עַד כְּלוֹת. הַצִּפִּיָּה
שֶׁתִּתְיַבֵּשׁ הַכְּבִיסָה וְהַתִּינוֹק מָה.
אִישׁ לֹא יָדַע
וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁרוּחַ קַלָּה, כְּמוֹ נְשִׁימָתוֹ שֶׁל אִישׁ יָשֵׁן, עָבְרָה
בַּכְּבָסִים וְנִפְּחָה כְּרֵסָהּ
שֶׁל כֻּתָּנְתִּי וּמַפַּת הַשַּׁבָּת
הָיְתָה מִפְרָשׂ לָבָן בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר
וְיָצָאנוּ מִשָּׁם עַל הַתְּכֵלֶת
הַרְחֵק לַמָּקוֹם בּוֹ
נִפְרֹט רִמּוֹנִים וְנֹאכַל עֲסִיסָם
לְמָקוֹם בּוֹ
לָאַהֲבָה
שֵׁם מְפֹרָשׁ.

~חווה פנחס כהן, שם מפורש

Feature Photo: Paul Cézanne, Ginger Pot with Pomegranate and Pears (1893).

סדרת המפגשים דַּבְּרִי שִׁיר: קריאה יוצרת בשירה ובמקרא  מתקיימת בכרמיאל בימי שני בשעה 19:30. מוזמנים ומוזמנות להגיע וללמוד ביחד! פרטים והרשמה בלינק