מעשה ראובן: אונס בלהה

ספר בראשית לא מספר על קשרי המשפחה של בלהה. בצוואת נפתלי¹ נאמר:

אותי ילדה בלהה, כי עשתה רחל בערמה ותיתן ליעקב את בלהה תחתיה, ותהר ותלד אותי על ברכי רחל, ועל כן קראה את שמי נפתלי.   ותאהבני רחל מאוד, כי נולדתי על ברכיה, ובעודני רך ותשקני, ותאמר מי יתן לי אח לך יוצא מרחמי וישווה לך.  ועל כן דמה אלי יוסף בכל, כתפילת רחל.
ואמי בלהה הייתה בת רתי אחי דבורה מינקת רבקה, אשר נולדה ביום היוולד רחל.  ויהי רתי ממשפחת אברהם, כשדי ירא אלוהים חופשי ומזרע היחש.  ויהי כאשר נפל בשבי ויקנהו לבן, וייתן לו את עדנה שפחתו לאישה, ותלד בת ויקרא שמה זלפה, על שם העיר אשר בה נשבה.  ואחרי כן ילדה לו את בלהה, לאמור נבהלה בתי, כי אך נולדה ותתפוש בשדי אמה ותיבהל לינוק.

לפי צוואת נפתלי, זלפה ובלהה היו אחיות, ומוצאן ממשפחת אברהם. אימן היתה שפחה שנתנה לרתי, ובהמשך הן נמסרו כשפחות ללאה ולרחל.

מעשה ראובן

לאחר מות רחל, כאשר יעקב מבוגר, מסופר כי ראובן, הבן הבכור, שוכב עם בלהה, שפחת רחל, המוגדרת כאן, שלא במקרה, "פילגש יעקב":

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן, וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו; וַיִּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל (בראשית לה, כב). רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז.  פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה (בראשית מט, ג-ד).

בספר האוהל האדום, אניטה דיאמנט, מפרשת את היחסים בין ראובן לבין בלהה כיחסים של אהבה:

… חיים שלמים של תשוקה והצהרות אהבה שנותרו שותקות. כאשר נפרץ הסכר, [ראובן ובלהה] נפלו זה לזרועות זו, התחבקו בשדות, תחת הכוכבים, ואפילו באוהלה של בלהה. אהבתם היתה אהבת אמת… שניהם נועדו זה לזו אך נדונו לאבדון בשל אהבתם (האוהל האדום, אניטה דיאמנט. תרגום: קרן פייט)

נוח יותר לראות את היחסים בין בלהה וראובן כיחסים של אהבה טרגית. ההקשר הרומנטי קל יותר לעיכול בהשוואה להקשר של אלימות מינית.

אונס אשת איש בסיפור המקראי מציין, לרוב, העברה של מסר של כח ושליטה. ירושת נשות השליט (או פלגשיו) על ידי השליט החדש מסמלת את העברת השלטון. במקרה שלפנינו, ראובן, הבן הבכור, רוצה לבסס את מעמדו כבן בכור, ולמנוע מיעקב לבחור את בנה של רחל, האשה האהובה. עונשו של ראובן ניתן ביחס ישר למעשה ולכוונתו: ראובן מאבד את הבכורה.

מקרים נוספים בהן נלקחות נשות המלך ופלגשיו (לשון נקיה לאונס) על ידי המועמד המבקש לרשת את השלטון הוא המקרה של דוד, שיש המפרשים את הביטוי "נשי אדוניך" בכך שנשא לנשים את פלגשי שאול; המקרה של אבשלום המורד ששכב עם נשות אביו, לפי עצתו של אחיתופל: "בא על פלגשי אביך;" והמקרה של אדוניה שביקש לשאת את אבישג פלגש המלך לאישה, מה שגורם לשלמה להוציא אותו להורג, משום שזהו מעשה המסמל ניסיון הפיכה.

אונס בימינו, מה נשתנה?

לבלהה יש שם בסיפור המקראי, אך קולה אינו נשמע. היא נלקחת ומשמשת כלי: אמצעי להולדת ילדים, אמצעי להעברת מסר של כח ושליטה. האם התקדמנו מאז?

בשיר "את נעשית אישה" מתארת מרווה זוהר² את היחס הסלחני לאונס נשים בחברה, ואת האופן בו האונס נתפס כאשמת האישה הנאנסת, שכל מה שנותר לה הוא זכות הצעקה.

כְּשֶׁהַשּׁוֹטֵר שֶׁמַּסִּיעַ אוֹתָךְ לַמָּעוֹן לְנָשִׁים מֻכּוֹת
שׁוֹכֵב אִתָּךְ בַּדֶּרֶךְ.
כְּשֶׁאַנְשֵׁי הָרוּחַ,
זְרִיזִים וַאֲצִילִים כְּמוֹ כַּלְבֵי רוּחַ
מְמַהֲרִים לַחְתֹּם
שֶׁזֶּה הָיָה רַק חֲלוֹם
כְּשֶׁכּוֹתְבִים עָלַיִךְ בָּעִתּוֹן
שֶׁאִם רַק הָיִית צוֹעֶקֶת
זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִגָּמֵר אַחֶרֶת.
כְּשֶׁהַשּׁוֹפֵט אוֹמֵר "יֵשׁ יְלָדוֹת שֶׁנֶּהֱנוֹת מִזֶּה"
וְהַשּׁוֹפֶטֶת אוֹמֶרֶת
לֹא הֶגְיוֹנִי שֶׁלֹּא הִגַּשְׁתְּ תְּלוּנָה.
אַתְּ לֹא נוֹלַדְתְּ אִשָּׁה אַתְּ נַעֲשֵׂית אִשָּׁה
כְּשֶׁאַתְּ נִתְקֶלֶת בּוֹ בָּרְחוֹב שֶׁלָּךְ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית סֵפֶר
וּמְגַלָּה שֶׁנִּקּוּ לוֹ שְׁלִישׁ עַל הִתְנַהֲגוּת טוֹבָה.
הִנֵּה, הִנֵּה זֶה קוֹרֶה לָךְ
מַמָּשׁ עַכְשָׁו בַּבְּשׁוֹרָה הַזּוֹ, כְּשֶׁהַשּׁוּרָה הַזּוֹ נִשְׁבֶּרֶת
מַשֶּׁהוּ תּוֹפֵחַ בָּךְ, צוֹמֵחַ לָךְ,
כְּמוֹ אֵיזֶה נוֹזֵל שֶׁאַתְּ מַפְרִישָׁה
מַשֶּׁהוּ מִתְעַשֵּׁת, אַתְּ מְבִינָה,
הִנֵּה הִנֵּה אַתְּ. אַתְּ נַעֲשֵׂית
אִשָּׁה

   ~ את נעשית אשה, מרווה זוהר

1 צוואת נפתלי היא מתוך הספר צוואות 12 השבטים, ספר חיצוני שנכתב לפני חורבן הבית השני. התרגום היווני של הספר נמצא בשלמותו בשנת 1698 ותורגם לעברית על ידי ישראל אוסטירזיצר.
2  מרווה זוהר היא בין המייסדות אדמת מרפא נשית (אמ"ן), כפר שיקומי לנפגעות פוסט טראומה על רקע אלימות מינית.

Feature Photo: Artemisia Gentileschi, Rape of Lucretia