סיפורן של בנות צלפחד מתחיל בפרשת פנחס. חמשת בנותיו של צלפחד נגשות למשה בבקשה לרשת את נחלת אביהן, שמת ללא יורש זכר. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? הן שואלות, תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ, הן מבקשות.

בנות צלפחד אינן מבכות את מר גורלן כיתומות מאב, ואינן פונות למשה בבקשת רחמים, אלא מעלות טיעון ענייני המזמין חידוש הלכה. משה מהסס ושותק בתשובה. יש מפרשים שנעלמה הלכה ממשה במקרה בנות צלפחד כדי ללמדו ענווה. אחרים מפרשים שסוגיית הנחלות בארץ ישראל אינה רק סוגיה של ממון ונכסים אלא קשורה לאהבת הארץ, ולכן האל הוא הנותן תשובה: כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת.

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ–וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ.

בפרשת מסעי, נגשים בני מנשה, בני שבטו של צלפחד, למשה כדי להביע את החשש שירושת נחלות על ידי בנות, תביא לאובדן נחלות השבט. אשה שתנשא לבן שבט אחר, תגרום לכך שקרקעותיה יעברו לבעלות שבט בעלה.

צֻוָּה… לָתֵת אֶת-נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ, לִבְנֹתָיו.  וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ, וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם; וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ, יִגָּרֵעַ.

בשעה שעל ירושת הנחלות על יד נשים שלאביהן אין בן יורש נאמר: וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה (במדבר כז, יא), על נישואי בנות צלפחד נאמר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים (במדבר, לו, ו). כלומר, בשעה שחוק ירושת הבנות נקבע כדין לדורות, שאלת בן הזוג אותו יבחרו להן לבעל נותרה נתונה לרצונן, "לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם".

על בנות צלפחד נאמר שהיו חכמניות, צדקניות, דרשניות, וכי נשאו לגבר לפי בחירתן:

בנות צלפחד חכמניות הן דרשניות הן צדקניות הן חכמניות הן… צדקניות הן – שלא נישאו אלא להגון להן… שלא נישאו אלא להגון לה – כדאמרן לקמן בנות צלפחד הותרו להנשא לכל מי שירצו כדכתיב לטוב בעיניהן וגו' (בבא בתרא קיט ב)

ביטולו של סייג הנישואין על בנות יורשות מוזכר בגמרא כמקור לשמחה לדורות לכל בני ישראל, משום שנישואין בין בני ובנות השבטים מסמלים את אחדות ישראל, הנחגגת בט"ו באב. משך חכמה (מאיר שמחה הכהן מדוינסק, 1843-1926) מפרש כי לא תתכן חלוקה בין בני ישראל, וכי עליהם להיות שלובים ומאוגדים זה בזה למען קיומם:

נראה דהיו מבינים דדבר זה לא יתכן להיות לעולם, דנמצא יהיו בני ישראל חלוקין זה מזה ולא קשורים ואגודים זה בזה, הגורם הריסה גדולה לקיום האומה והתפתחותה

באופן נדיר, מונה המקרא את שמותיהן של בנות צלפחד: מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. שמותיהן מוזכרים בפרשת פנחס ובפרשת מסעי. משמעות שמן היא תנועה, או בהשאלה, חידוש, התחדשות, חיים. כי מה הם חיים אם לא שינוי ותנועה?

התמונה:  Edward Poynter, Horae Serenae (1894)