הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם

מופרכות ככל שיהיו, קונספירציות, כידוע, הן חומר נפלא ליצירות ספרותיות. תארו לעצמכם ראש ממשלה שעומד להסתבך בחקירה פלילית בעניין שחיתות שילטונית. במטרה להעלים את קופת השרצים שמטלטלת על גבו, הוגים יועציו רעיון של ספין תקשורתי מזהיר שיסיט את תשומת הלב הציבורית ממעללי השילטון: תוכנית ריאליטי לבחירת מלך ישראל.

חיים לזר, ראש ממשלת ישראל, מקבל הודעה באישון לילה שהיועץ המשפטי לממשלה עומד להעמיד אותו לדין באשמת לקיחת שוחד וקשירת קשר עם עבריינים. במטרה לאפשר לראש הממשלה לקבור את ההאשמות נגדו מבלי לפגוע בתדמיתו הציבורית ובסקרי דעת הקהל, הוגים יועציו ספין תקשורתי: תחרות ריאליטי בה 12 מתמודדים המיצגים את כל שסעיה ופלגיה של החברה הישראלית יתמודדו על התואר "מלך ישראל."

בסיעור מוחות משותף של עורכי הדין ואנשי יחסי הציבור של ראש הממשלה מוגדרים יעדי התוכנית: "אנחנו צריכים להתחבר ליצרים הבסיסיים של הקהל… אנחנו צריכים לחזור לבסיס, בלי סובלימציות ובלי בלבולי מח… אולי נארגן קבוצות מכל המגזרים השסועים במדינה שילחמו אחת בשניה? … אנחנו צריכים בדיוק את זה אבל במסווה, כי אנחנו צריכים שבסופו של דבר התוכנית תאחד את העם."

לאחר שיבחר, ישמש מלך ישראל כמנהיג א-פוליטי, "לנשיא לא תהיה סיבה להעלב, הוא לא יתפוס לו את המקום. הנשיא הוא בדרך כלל איש זקן… המלך יהיה אדם צעיר, ואנחנו נדאג שיהיה לו כח תקשורתי אדיר… המלך יהיה סלבריטאי-על."

יש בספר גם נקודה גלילית: המועמדים לתואר מלך ישראל מופיעים כנציגי 12 שבטי ישראל. הנחלות של שבטי ישראל ממוקמות בגליל, ובכרמיאל מוקמת עיר אוהלים שמאכסנת את צוותי התקשורת, הטכנולוגיה והאבטחה של ההפקה אדירת המימדים. לפחות במובן הזה הצפון הוא על המפה.

את ההשראה לספר "מלך ישראל" קיבל נתן קימל במהלך שיחה משפחתית: "ישבנו בבית של אחותי התלוננו שאף אחד לא עושה דבר, וצריך מנהיג חזק שלא יהיה רגיש ללחצים. ואז מתחיל הישרדות, וכולם עוזבים את הדיון ונדבקים לטלביזיה… זה די מדהים לראות עד כמה התקשורת שולטת בשיח הציבורי. סדרות הריאליטי הן הנושא העיקרי שהציבור מדבר עליו, לא על השלום, והמצב בשטחים… אנשים מדברים על אלירז המלך… בשלב מסויים כוחות פוליטיים לוקחים את הכוח הזה ומכוונים אותם למטרות שלהם, כדרך להשפיע על הקהל…"

שאול ארליך, הדמות שזוכה לעיקר האהדה מצד הקורא, והמועמד המוביל לתואר "מלך ישראל," הוא דמות החייל האידיאלי נוסח אליק שעלה מן הים. בהחלט יתכן שיפי הבלורית והתואר עודם מהלכים בקירבנו, אבל יש משהו לא אמין בדמות טהורה עד כדי כך שמצליחה להימלט מפגעי המציאות.

מבלי לקלקל את המתח הנבנה בספר, אסתפק בלומר שהסיום משאיר את הקורא בתוך איזור הנוחות שלו: התחרות עצמה מסתיימת בסקנדל, אבל העולם ממשיך כמנהגו, התככנים ממשיכים בתככיהם, התמימים ממשיכים בתמימותם. אין בספר קול צעקה או אמירה ברורה, ואפילו הביקורת היא לא ממש ביקורת.

הספר קולח וחביב לקריאה. ההתחלה המבטיחה מפתיעה, מעוררת מחשבה ומטרידה, אבל הספר כולו נשאר ברובד הבידורי ולא מעמיק מעבר לפתיחה, ולכן מהווה אתנחתא קומית יותר מאשר אתגר חשיבתי. המתח שנבנה מתמוסס אל מחוזות הבנאלי והסטראוטיפי ולא מתגבש לכדי אמירה משמעותית. הספר, שהמוטיבציה לכתיבתו היתה ביקורת על התקשורת ששולטת בשיח הציבורי, מוגש לקורא כמוצר צריכה קל לעיכול, וחבל.

ספר אחר, שגם עובד לסרט, מציג גירסה נושכת יותר לסיפור קונספירציה דומה. "לכשכש בכלב" מציג סיפור מעשה לפיו נשיא ארה"ב יוצא למלחמה באפגניסטן על מנת להסתיר את מעלליו המפוקפקים. כאן לא מסתפקים בסוף טוב הכל טוב, אלא מראים גם את צידה האפל של הפוליטיקה והספין התקשורתי.

מלך ישראל, מאת נתן קימל. הוצאת כנרת זמורה ביתן 2010.

לכשכש בכלב