jump to navigation

"אני קורא כדי שאוכל להמציא באופן משכנע" : מסתרי אבן האודם של פיליפ פולמן 1 בינואר 2014

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות לבני נוער.
Tags: , , , , ,
trackback

"היא היתה בת שש עשרה לערך – לבדה, ויפה באופן מיוחד. דקה וחיוורת היתה, ולבושה בגדי אבלות… שמה היה סאלי לוקהארט, ובתוך חמש עשרה דקות היא תהרוג מישהו".

זוהי הפתיחה הדרמטית של "מסתרי אבן האודם", הספר הראשון בסדרת ספרי סאלי לוקהארט, מאת פיליפ פולמן. בשונה מ"חומריו האפלים,’' הטרילוגיה הידועה שלו, שזכתה לעניין רב מצד קוראים ומצד חוקרי ספרות, ב"מסתרי אבן האודם" פולמן אינו יוצר עולם פנטסיה מקורי אלא משחזר את עולם הפשע ומאורות האופיום של אנגליה הויקטוריאנית.

מקורו של הרעיון לספר הוא בגלויה מהמאה התשע-עשרה שרכש פולמן בקובנט גארדן. בגלויה מצולם אב המחבק את בתו, והיא כוללת גם שיר סנטימנטלי בו מסופר על העצב הגדול בו שרויים שניהם בעקבות מותה של האם. מה שלכד את תשומת ליבו של פולמן היתה תפאורת הסטודיו המלאכותית ששימשה רקע לצילום האב ובתו. הרעיון של סטודיו לצילום היוצר תמונות מסצנות מומחזות לכד את דימיונו של פולמן, והבשיל לכדי סדרה בת ארבעה ספרים בה הוא מעניק היסטוריה אישית לילדה שבתמונה ורוקם עלילת מתח סביב דמותה.

סאלי לוקהארט יוצאת לגלות את האמת מאחורי מותו של אביה, לאחר שהיא מקבלת שני מכתבים הרומזים על כך שטביעת הספינה בה נסע האב לא היתה מקרית. עם התקדמות העלילה סאלי מגלה כי טביעת הספינה היא קצה הקרחון של מזימה מרושעת בה כרוכים אבן אודם יקרת ערך, ויחסי אהבה ונאמנות אותן הפרו התמכרות לסמים ורדיפת בצע. בדרך אל פתרון התעלומה, סאלי מגלה את צידה האפל של לונדון הויקטוריאנית. היא נרדפת על ידי פושעים, מבקרת במאורות אופיום, ואפילו מתנסה בסם בעצמה, בדרך אל האמת שתאפשר לה שליטה מלאה בחייה ובזהותה.

"מסתרי אבן האודם" מזכיר במבנה העלילה שלו את חוברות ה"אימה בפרוטה" (Penny Dreadfuls) שרווחו באנגליה במאה התשע עשרה: חוברות דקות וזולות, שיועדו לקהל קוראים צעירים בני מעמד הפועלים, בהן פורסמו סיפורי מתח ואימה בהמשכים. העלילה נשענת בעיקר על מאורעות המתרחשים בקצב עוצר נשימה, תוך הקפדה על תזמון מדוייק. למעט דמותה של סאלי, שתמשיך להופיע גם בספרי ההמשך, שאר הדמויות אינן בעלות נפח, ועיקר זהותן נשענת על תכונה או תפקיד מאפיינים. בהתאמה לכך, דמויות המשנה השונות מופיעות ונעלמות בקצב מסחרר לפי דרישות העלילה.

פולמן מודה שאינו מקפיד לבצע מחקר יסודי עבור ספריו. "אני קורא את מה שמעניין אותי ומפסיק לקרוא כשאני משתעמם", הוא מסביר במאמר שכתב על ספרות ילדים וחינוך, "אני קורא כדי שאוכל להמציא באופן משכנע… אני קורא על תקופתה של המלכה ויקטוריה לא משום שהחלטתי לכתוב רומן שיתרחש בשנת 1872 [השנה בה מתרחשים אירועי "מסתרי אבן האודם" – ק.פ.], אלא משום שאני מוצא את התקופה הויקטוריאנית מרתקת. העניין בתקופה קודם לסיפור".

בשונה מחוברת "אימה בפרוטה" אופיינית, "מסתרי אבן האודם" כולל מידה לא מבוטלת של אירוניה. פולמן מרשה לעצמו להתבדח ברוח טובה על חשבון הדמויות השונות, והעלילה המהירה רצופה אתנחתות קומיות. למשל המקרה של גברת הולנד, הפושעת המרושעת הרודפת את סאלי, שמחרידה את עורך הדין חסר המצפון שאת שירותיו היא שוכרת בוידוי משעשע בנוגע לשיניה התותבות: "אני תמיד שוכחת את השיניים שלי מתי שאני בבית. הבעל המסכן שלי, הם היו שלו. שנהב אמיתי. עשו לו אותן במזרח לפני עשרים וחמש שנים. תראה איזה עבודה מצויינת!".

פולמן גם אינו מהסס להצביע בצורה ישירה על התרחשויות עלילתיות בהן התנהגות הדמויות אינה מתאימה למקובל באנגליה הויקטוריאנית. למשל, השכלתה של סאלי חורגת באופן מפתיע מטווח השכלתן של נשים ויקטוריאניות: "לא היה [לסאלי] כל ידע בספרות אנגלית, בצרפתית, בהסטוריה, באמנות ובמוזיקה, אך היו לה יסודות עמוקים בעקרונות הטקטיקה הצבאית והנהלת חשבונות, היכרות אישית עם אופן פעולתו של שוק המניות ושליטה ממשית בהינדית… היא הטיבה לרכוב והיתה צלפית טובה… ליום הולדתה הארבע עשר קנה לה אביה אקדח בלגי קטן, שאותו לקחה לכל מקום". אחרי שמסר לקורא את ההסבר הזה, מניח לעצמו המספר להתבדח על חשבונה של הגיבורה באמירה ש"רמיזות ספרותיות התבזבזו על סאלי", וסאלי מעידה באירוניה על הריחוק בינה לבין אידאל הנשיות הויקטוריאני כשהיא מצהירה בפני דודניתה המרושעת "אין לי שום כישורים".

כאשר סאלי עוזבת את בית דודניתה, בניגוד גמור לכללי ההתנהגות הנוקשים להם היו כפופות נשים בתקופה הויקטוריאנית, עוברת להתגורר עם צלם רווק ואחותו השחקנית, מתחילה לעבוד כמנהלת חשבונות, ובהמשך מייסדת סטודיו לצילום תמונות מבוימות, מסביר המספר "היא היתה גברת צעירה מאוד לא רגילה. האופן שבו חונכה פיתח את עצמאות המחשבה שלה, שהפכה אותה דומה יותר לנערה בת זמננו מאשר לנערה בת זמנה".

למרות שפולמן מעיד על עצמו שאינו כותב לקהל יעד מסויים וכי, כדברי סיר פיליפ סידני, הוא מקווה כי "הסיפור ימשוך ילדים ממשחקם ויביא את המבוגרים מפינת האח," "מסתרי אבן האודם" פונה בעיקר לבני נוער. העלילה המותחת, ותרגומה הקולח של נורית גולן, עשויים לספק אתנחתא קלה ומהנה למי שלא מצפה ליותר מכך. הפתיחה הדרמטית מבטיחה עלילה מהירה עם תפניות חדות, והספר מקיים הבטחה זו מבלי להתאמץ להיות מקורי יתר על המידה. בהתאמה עם כללי רומן הסנסציה, סאלי אכן הורגת מישהו תוך חמש עשרה דקות, והאקדח שהוזכר בפתיחה אכן יורה בסיום. הקוראים הצעירים שחובבים הסטוריה אמנם לא יקבלו שיעור מדוייק על מצב הנשים באנגליה הויקטוריאנית, אבל ילמדו על האנטרסים הכלכליים שהניעו את גלגלי מלחמות האופיום ועל האובדן העצמי הטמון בהתמכרות לסמים.

הספר עובד לסרט בשנת 2006 והוקרן לאחרונה בערוץ BBC Entertainment כחלק מרצף השידורים לרגל חג המולד והשנה האזרחית החדשה.

סאלי לוקהארט: מסתרי אבן האודם. מאת: פיליפ פולמן. תרגמה מאנגלית: נורית גולן. הוצאת זמורה ביתן. 236 עמודים.

 

תגובות»

No comments yet — be the first.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: