השיר "ההר הירוק כל ימות השנה" היה השיר הראשון שלמדה נסיכת-הירח בגן. תקופה ארוכה היתה מתהלכת בבית ומזמרת בקול "פקחתי את עיני, היה אז חודש סבט, ראיתי לפני סיפור קטנה אחת… "
ומאז חלף השיר ובאו שירים אחרים
ועכשיו, עם תמונות האש שזורמות ממסך הטלביזיה, עם הדיווחים על מי שאיבדו את חייהם ומי שאיבדו את ביתם והמילה "כרמל" שחוזרת שוב ושוב ביחד עם "שריפה", "אסון" ו"מחדל" חזר פתאום זיכרון השיר אלינו
אולי משום שדרכי הזיכרון נפתלות, אולי משום שנגזר על האדם להאחז במה שהיה, שאלנו אותה:
את זוכרת ששרת על ההר הירוק כל ימות השנה?
והיא, מחייכת, החלה לשיר
אבל זה כבר לא נכון! התערבו ותיקנו אחיה הבוגרים, הוא כבר לא ירוק יותר!
ובחיוך ממזרי החלו לשיר "ההר שהשחיר בחג חנוכה"
פעם, כשהיה ההר ירוק, והשיר היה תמים, נסיכת-הירח היתה מתקנת את כל מי שהעז לשנות את מילות השיר ששרה. הפעם, בהבזק של רגע התחברו פתאום השיר, משחקי האש השמחים של חג חנוכה וההר העולה בלהבות ונסיכת-הירח הכריזה בהתלהבות: "כן! כן! הוא היה ממולא באש!"
ולפתע היא כבר לא רוצה לשיר יותר את השיר המקורי, גם לא כשאני מבקשת ומתחילה לשיר בעצמי. בקול סבלני היא מסבירה לאמא שלא מבינה "אני כבר לא שרה את זה אמא, זה היה בשנה שעברה, אני כבר לא זוכרת את המילים".
אבל אמא העקשנית אומרת, טבעם של הדברים שהם משתנים: הרוח תדעך, האש תכלה, וההר יהיה שוב ירוק.
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 
מתוקה הילדה.
הכתבה יפה ונוגעת ללב,
ואני אוהבת את האופטימיות שבך.
תודה שהצגת את הקישור בקומונה.
תודה ציפי 🙂
תודה על התזכורת. הטבע יודע לשרוד אותנו, תודה לאל. את הרשעות והרשלנות של בני האדם.
והיום היו 50,000 איש בכרמל, ואומרים שהרקפות והכלניות יצאו בגלל הגשם. איזה מזל יש להן שהן לא מבינות מה קרה.