אני מלמדת באוניברסיטה הפתוחה מזה כ- 13 שנה. למרבית הפליאה והצער, הוותק הזה לא מעניק לי דבר מעבר לתואר "מנחה באו"פ".
במשך שנים הלכתי שולל אחרי הטענה ש"אין ברירה". הרי האוניברסיטה היא גוף כלכלי שאינו יכול להרשות לעצמו לשלם לי משכורת במשך כל השנה. האוניברסיטה הפתוחה מסוגלת לשכור אותי רק כאשר יש מספיק הרשמות סטודנטים הנותנים צידוק כלכלי לפתיחת קורס.
בגלל "האילוצים הכלכליים", בחוזה שלי נכתב כי התשלום שאני מקבלת כולל פיצויי פיטורין. למעשה, חוזה ההעסקה שלי שולל ממני זכויות סוציאליות בסיסיות ביותר. איני זכאית לימי מחלה במקרה שאני או אחד מילדי חולים, אין לי זכות לימי חופשה בתשלום או לדמי הבראה, נשללת ממני הלכה למעשה הזכות שלא להיות מפוטרת בזמן הריון, שלא לדבר על הזכות לחופשת לידה והזכות לפנסיה.
בגלל "האילוצים הכלכליים" לעיתים קרובות מודיעים לי על פתיחת קורס שבוע לפני פתיחת הסמסטר, ועד אז עלי לחכות בלי לדעת אם תהיה או לא תהיה לי משכורת וכמה ארוויח בפועל. אותם "אילוצים" הם הגורמים לכך שבסוף כל סמסטר מפטרים אותי.
ברבות השנים, כשנוספו לי משכנתא וילדים, גיליתי ש"האילוצים הכלכליים" הם חד-צדדיים לחלוטין. לאוניברסיטה יש "אילוצים" שעלי לקבל ולהתחשב בהם. אני, לעומת זאת, נדרשת להיות זמינה ונכונה לעבוד בכל זמן, וכמובן לקבל בהבנה ובשתיקה את השלילה השיטתית של זכויותי הבסיסיות.
האילוצים שלי, אילוצי פרנסה, שאיפה לרווחה כלכלית, עניין מקצועי, והרצון להיות משוחררת מהחישובים הבלתי פוסקים בנוגע לכמה ארוויח החודש, והאם אוכל לפרוש אי פעם לפנסיה מבלי להזדקק לשירותי הרווחה – האילוצים הללו לא מעניינים את האוניברסיטה הפתוחה.
יותר מזה, לאחר שעברתי הפסקת הריון, לא זכיתי למכתבי תנחומים או לימי מחלה, אלא נדרשתי להשלים את המפגשים אותם הפסדתי על מנת לקבל את שכרי. שנים אחר כך, האוניברסיטה הפתוחה סירבה לחדש איתי חוזה לקראת סוף ההריון שלי. ועוד כמה שנים אחר כך, כשהעזתי לומר שאיני מעוניינת לעבוד במהלך סמסטר אחד כי אני ממשיכה להניק הנקה מלאה, סירבו לחדש את החוזה שלי בסמסטר שלאחר מכן.
כל הסיבות הללו מצטברות לכדי זכות אחת: זכות השביתה. הזכות לומר לא. הזכות לסרב להמשיך להיות מועסקת בתנאים פוגעניים. כי האוניברסיטה שחרתה על דגלה אידאלים נעלים כמו הנגשת ההשכלה הגבוהה, חירות הדיבור, וחופש המחשבה, מונעת ממני את הזכות לפרנסה בכבוד ואת הזכות לרווחה כלכלית.
דווקא את הזכות לשביתה האוניברסיטה הפתוחה מכבדת. לפחות מן הפה אל החוץ. "אנו מכבדים את הזכות להתארגנות וגם את הזכות לשביתה", הודיעה לי האוניברסיטה, "לעומת זאת, אין לאף עובד זכות לכפות שביתה על עובד שאינו מעוניין בכך".
אל תתבלבלו, האוניברסיטה הפתוחה אינה מגינה על הזכות שלי לעבוד או על הזכות שלי לשבות. היא מקדמת את מה שנדמה לה כזכותה לאיים עלי. כי מאז שהחלה השביתה אני מקבלת מכתבים מאיימים. תחילה תבעו לדעת האם אני שובתת. בהמשך הודיעו לי כי "אין שכר ללא עבודה". במילים אחרות, משום שהם יודעים שהאוניברסיטה הפתוחה היא המקור העיקרי לפרנסתי, ומשום שהם יודעים עד כמה רעועה פרנסתי, האוניברסיטה הפתוחה מחכה שמצוקת הפרנסה תעיק עלי מספיק כדי שאשבור שביתה.
אלא שדווקא עכשיו מגיע הזמן לאחד כוחות ולהמשיך לשבות. מועדי הבחינות מתקרבים, והסטודנטים שלי שואלים מי יכין אותם לקראת הבחינה בשבוע הבא. משהו יצטרך גם לבדוק את הבחינה ולתת ציונים על עבודות שהוגשו. וכמובן, יש לתכנן את הסמסטר הבא. אם מרכזי ההוראה והמנחים ימשיכו לשבות, האוניברסיטה הפתוחה תאלץ לעשות יותר מלשבת לשולחן המשא ומתן. האוניברסיטה תאלץ להציע הצעה הוגנת. הצעה שתהיה לטובת כלל המנחים באו"פ ולא תשרת רק מתי מעט.
כי האוניברסיטה הפתוחה יודעת להיות הוגנת. באו"פ ישנם עובדי מנהלה וסגל אקדמי בכיר שזוכים לתנאים סוציאליים ולביטחון כלכלי. עובדים הזוכים ליחס ההולם את כישוריהם המקצועיים. כי יש ברירה. אפשר לחלק את עוגת המשאבים באופן בו אני ומנחים אחרים כמוני נפסיק להיות עבדים ונתחיל להחשב כעובדים שווי זכויות מן המניין.
ובאותו עניין:
צביקה בשור מכריז על פרוייקט בלוגרים משפיעים: כתבו גם אתם על השביתה באוניברסיטה הפתוחה
גיל ונטורה על בריון אקדמי נעים הליכות
שוקי גלילי על השביתה מכה גלים (אוסף לינקים לרבים מהבלוגרים שכותבים על השביתה)
מתי שמואלוף על הניסיון לשבור את משמרות המחאה במרכזי הלימוד
עידן לנדו על התחת האקדמי שלנו
שתיקתו הרועמת של הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה הפתוחה עדיין נמשכת, אולם ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב, ו- ארגון המרצים בבצלאל מביעים את תמיכתם בשביתה
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 
על שלושה ועל ארבעה לא אשיבם
על פשע הקפיטליזם
על פשע הכיבוש
על פשע ההתנחלויות
קרן יקרה, ברוכים האים למועדון דוקטורי הסחבות.
יש מצבים יותר גרועים.
לא שזה מפחית את הזעזוע של הרשימה הזאת
תכנסי לאתר שלי ותראי. כתבתי על כך.
אני כבר שלוש שנים פונה לכל המכללות והמחלקות בארץ ולא מצליחה להשיג עבודה בשום מכללה ובשום מחלקה בארץ. אני אמא חד הורית לשני ילדים וזה הרי דיסאדבנטג' רציני. ילדים, יענו צריכה לטפל בהם… אשה וכולי. נכון אין אפליה בארץ – בטח שאין, אבל הנשיאה שלך הרי בעצמה אמרה שיש אפליה סמויה והיא צודקת.
ניסיתי גם להתקבל אינספור פעמים כמרצה או כמנחה לאוניברסיטה הפתוחה ולא הצלחתי בשום אופן. יש לי המלצות יוצאות מהכלל מהארץ ומחו"ל מגדולי החוקרים בעולם ויש לי קורות חיים מעולים עם פרסים וקורות חיים של מצטיינת. אבל שלוש שנים אני כבר בלי עבודה. היה לי פעם אחת במשך השלוש השנים האלה איזה קורס אחד בודד וזהו באוניברסיטה העברית. עשו לי טובה אחרי שכבר דברו ולחצו. ככה ממש אין לי כלום ואין לי משכורת. אז אני לא מתפלאת שהתנאים שלך הם ככה. אני לא יודעת אולי המצב שלי קיצוני בגלל שאני אמא חד הורית. תראי המצב של אמהות חד הוריות במדינה הזו הוא פח אשפה.
פשוט פח אשפה.
חזק ואמץ. מאבק חשוב ועקרוני. רק שלא יתמסמס.
להקים בתי משפט מיוחדים לקפיטליסטים. כמשמעו כי הוא בא לבשר לך על החופש בחירה הכלכלי שלך.
אמנם החופש בחירה הזה כמו שאמרה שלי הוא פשוט בועה שאנשים חיים בה אבל למעשה המוטו האמיתי של הקפיטליזם הוא זה שיש לו יותר הוא החזק והוא שולט באלו שיש להם פחות החלשים ממנו, ובעלי ההון הגדולים גם מכתיבים השקפת עולם וארח חיים לציבור בתואנה של חופש כלכלי. כלומר החזק שולט והחלש חייב לשרוד איכשהו(גם בפשיעה).
הקומוניזם שהציבור המושלה לא ממש מחבב אותו, הוא הפיתרון הכלכלי-חברתי הכי טוב שקם מאז ומעולם, הרובין הוד של העולם, בעלי ההון שונאים אותו ועשו ממנו מה שעשו לרובין הוד בזמנו- פושע. הקומוניזם הוא פיתרון חברתי כלכלי מעולה אם מיושם בצורה טובה, תוך שלוב עם ערכים דמוקרטיים. הוכחה לכך היא קיבוצים, אמנם ההיסטוריה מוכיחה כי אלו שידם היתה קרובה לצלחת הלאומית חלו בשחיתות(ברומניה למשל) או הנהיגו דיקטטורה רצחנית(ברית המועצות למשל). כפי שציינתי הקומוניזם לכשלעצמו הוא אינו נגע אלא פיתרון לחולי שנקרא קפיטליזם
חזקי ואמצי קרן, עכשיו אני מבינה הרבה יותר על מה ולמה השביתה (למרות שעוד קודם היה לי אמון מלא בכם ובצדקדכם, וגם כתבתי על כך, כבוגרת של האו"פ
http://www.notes.co.il/tali/55492.asp) ואין ספק, בעיני, שאלה תנאים מחפירים, לא אנושיים ולא חוקיים.
וידוי- אני מאוד רוצה לעבוד כמנחה באו"פ, אפילו ניסיתי להתקבל לפני כמה חודשים אבל לא עשיתי זאת בעקבות מחסור במנחים ולא היתה עבודה בשבילי. חשבתי אז ואני עדיין חושבת שזה מקום עבודה נעים ומאתגר מבחינה מקצועית, אבל אני מודה שהתנאים האיומים שאת מתארת כאן גרמו לי לחשוב ולתהות מחדש. כמו שכתבתי אצלי, אני מאוד מקוה שהיחס הבאמת טוב שהאו"פ מתאפיינת בו יתחיל להשפיע גם על היחס למנחים, לא רק כלפי הסטודנטים…
בהצלחה!
תודה קרן, על רשימה יפה
מאחל ומייחל להצלחת מאבקכם/ן. זהו כמובן המצב הנוהג באשר לסגלים הזוטרים גם ביתר האוניברסיטאות.
כל טוב
בהצלחה במאבקכם הצודק. שאפו לכוח לעובדים
תודה שהסברת את הדברים בבירור ובכנות.
המאבק הזה צודק עד מאד, ולוואי וישנה לא רק את התנאים של המועסקים באו"פ, אלא בעוד מקומות הנוהגים כמותה.
גלי
אני דווקא לא רואה עצמי כ"דוקטור סחבות". אני מבינה את התסכול ואת הכעס, ובהחלט הייתי שם
א ב ל
רק משום ש"ככה זה" בכל מקום
לא אומר שצריך להמשיך לשתף עם זה פעולה
על זה בדיוק השביתה
אהרון
נדמה לי שהפשעים הגרועים ביותר מתרחשים בגלל השיכנוע העצמי ש"אין ברירה". לאו"פ יש ברירה. הברירה היא להפסיק לראות את המציאות במונחים של "סגל בכיר" שמקבל הטבות מפליגות, ו"מנחים" שהם עובדים עונתיים שאפשר לנצלם בתירוץ ש"אין ברירה"
איתכם במאבקכם הצודק.
אני מקווה שלא ישברו אתכם. כעורכת פרילאנס בתחום המו"לות הזדהיתי עם כל תו ותג במאמר הזה.
כמי שמפוטרת בסוף כל סמסטר והחוזה שלה מחודש כל תחילת סימסטר וככה זה כבר עשר שנים – לא נותר לי אלא להגיד – כל מילה מדוייקת.
אני איתכם!
לפי התיאור של הפוסט הזה זה נראה כאילו האו"פ עברה על חוקי העבודה. פיצויי פיטורין, ימי חופשה, וכו'. אני חושב שאפילו לפטר עובד כל כמה חודשים ולהעסיק מחדש כדי למנוע זכויות זה אסור על פי החוק (אבל אני לא בטוח בזה). אני לא מצליח להבין למה במקביל לשביתה אף אחד לא מגיש תביעה לבית הדין לעבודה. זה יכול להיות לא מעט כסף.
א. חשוב שתמשיכו במאבק ושתלוש המשכורת שלך יראה נורמלי אחריו
ב. שלא תלכי שולל אחרי הטענות – ומה עם הסטודנטים ? זה לא התפקיד שלך לדאוג לסטודנטים ! הגיע הזמן שתחשבי על עצמך ועל עצמך בלבד – אם אנשים פה היו מלכתחילה דואגים לעצמם קצת יותר טוב ולא משתכנעים לדאוג לזולת כל כך הרבה פעמים על חשבון עצמם – גופים פיננסים (וזה מה שהאו"פ) לא היו מנצלים אותכן ואותכם כל כך בקלות.
ותחשבו על זה…
הרבה הרבה בהצלחה – אני מאושרת לראות אותכם מרימים ראש ומעזים – ואני בהחלט מקווה שיהיו תוצאות חיוביות.
כוח לעובדים1
http://www.workers.org.il
תודה על הפוסט המדוייק והנוקב. ישר כוח.
אגב, במקרה או שלא במקרה, קבלתי הרגע מייל עם פירוט תשלום עבור יום הנחייה שהיה לי באו"פ החודש, עבור שעתיים בלבד מתוך ה- 5 שלימדתי…. הנה"ח עובדת בשיטת מצליח? 🙂
חיממתם את ליבי 🙂
גם אני מנחה בפתוחה מזה שנים רבות מאד.
לדעתי מה שקרה באו"פ הוא שצמח להם מתחת לאף משהו שלא תכננו אותו ולא רצו להכיר בו: מעגל הולך וגדל של מנחים שלא רואים בהנחיה משהו זמני, השלמת הכנסה, אלא משהו הרבה יותר משמעותי וקבוע בחיי העבודה שלהם. כל עוד הסכמנו לעשות זאת בתנאים של האו"פ הרי שהם הרוויחו משני העולמות. גם תנאי העסקה ירודים ולא מחייבים את האו"פ וגם מנחים מנוסים, מחויבים. לפחות בקורס שאני מנחה אני יכולה להעיד על רמת מחויבות גבוהה. המנחים מפתחים ומשכללים ומתווכחים על תפיסת ההוראה, על דגשים, מייצרים עוד רעיונות וחומרים. בקיצור – לוקחים ממש ברצינות ועוסקים בנושאים שלא היו עולים כלל על הפרק אם כל אחד היה מלמד שני סימסטרים והולך. האו"פ כבר לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה. נהנו שנים רבות מלהחזיק את החבל בשני הקצוות. כעת עם ההתארגנות והשביתה יהיה עליהם להבין שזה נגמר. כבר לא ניתן לחזור אחורה ולומר שזו עבודה זמנית, שולית, אלא צריך יהיה להכיר במעמד המנחה האו"פי, השונה כל כך מכל מקום אחר. השליטה בסגנון ואופי ההנחייה, במידה בה המנחים רואים באו"פ מקום עבודה חשוב, השליטה בכל זה כבר אבודה. צמח משהו, נוצל למשך זמן ארוך מאד, כעת צריך להכיר בכך ולפצות על זה וזהו. להבנתי במהלך המו"מ על כך נאבקת ההנהלה – שלא כולם יועסקו לאורך זמן וגם מה שנחשב ארוך יוגבל למספר שנים וכדומה. זו שטות גמורה מצידם לחשוב שיוכלו להחזיר את הגלגל אחורה. ויהיה טוב יותר אם גם יראו את היתרונות שבמצב הנוכחי, את היתרונות במחויבות ורצינות לאורך זמן מצד המנחים.
אישית, נכון להיום הזמניות, ה'מודולריות' של העבודה כך שכל סימסטר אני מחליטה אם אנסה ללמד יותר או פחות, דווקא נוחה לי כי היום זה אכן החלק הקטן של פרנסתי. אך למשך שנים רבות לפני כן זה היה אסון כלכלי לי ולמשפחתי. שלא לדבר על תחושת העלבון. זהו. הדברים השתנו ולא יעזור כלום. נקווה שההנהלה תתפכח בקרוב.