jump to navigation

חייל מיותם מחפש נערה כותבת 3 בפברואר 2009

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות לבני נוער.
Tags: , , , ,
trackback

בזמן מלחמת ההתשה מבקש חייל להתכתב עם נערה. הנערה שעונה אינה יודעת שאותו חייל קיבל שקים של מכתבים בתשובה. היא גם לא יודעת שדוד, החייל אליו כתבה במקור, לא היה מי שניסח את הבקשה הדרמטית ששודרה ברדיו: "חייל מיותם ממעוז אי שם מחפש נערה שתכתוב אליו לגדות התעלה". החבר שניסח עבור דוד את הפניה הדרמטית ביקש רק מכתב אחד כמעשר מתוך כל הערימה שהתקבלה. המכתב שבחר היה של אסנת, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה…

"הדמויות ב'נשים קטנות' מבוססות כולן על אנשים אמיתיים", כתבה לואיזה מיי אלקוט לאחר פרסום ספרה הידוע, "לא ניתן להמציא סיפור כה אמיתי או נוגע ללב כמו זה שסיפקו לי עובדות החיים הפשוטות".

אותן "עובדות חיים פשוטות" הן ההופכות את "מכתבים לתעלה", ספר הביכורים של אסנת רז, למעניין כל כך. ובשונה מספרים אחרים עליהם אני כותבת, את ספר הזה היה לי הכבוד ללוות מהשלב בו היה ניצוץ של רעיון בעיני היוצרת, דרך הריון ארוך ורב תהפוכות, ועד ללידה המוצלחת.

"אני יכולה לחזור לקרוא את 'האסופית' ואת 'נשים קטנות' – ספרים בהם הכל מסודר ואופטימי, והחיים יודעים לנהל את עצמם במהוגנות, באופטימיות ובדרך ארץ", כותבת תמר ליואב ב"מכתבים לתעלה". אלא שמאחורי האופטימיות ב"נשים קטנות" מתחוללת מלחמה. ברקע של הסיפור המשפחתי מתחוללת מלחמת האזרחים האמריקאית, ובתוך הבית פנימה מתחוללת מלחמה על זהות ומציאת דרך אישית. ג'ו מארץ' מייחלת לעצמאות המגולמת בעיניה בחיי הגברים היוצאים למלחמה. בדומה לה, תמר מודה כי "אני מצפה בקוצר רוח לרגע שבו אתגייס לצבא ואהיה סוף סוף אדם מבוגר ברשות עצמי". כמו הרבה בני נוער לפניהן (ומן הסתם גם אחריהן) שתיהן מחפשות את דרכן בעולם מבלבל ומאתגר. במקרה של תמר ושל ג'ו, הדרך מסומנת באמצעות קריאה וכתיבה.

ג'ו שואפת להיות סופרת מגיל צעיר. במקביל לקריאת ספרים בלתי נלאית, היא כותבת, ומניחה לעצמה להתנסות בסגנונות כתיבה שונים מסיפורי מעשיה, דרך סיפורים קצרים, ועד רומן. בסופו של תהליך, הכתיבה שהופכת למשמעותית עבורה היא הכתיבה שיוצרת משמעות עבור המשפחה והקהילה שלה. לאחר מותה של בת', אחותה האהובה, ג'ו כותבת את הסיפור שיזכה אותה בפירסום ובהכרה. במובנים רבים ג'ו היא בת דמותה של לואיזה מיי אלקוט, ו"נשים קטנות" הוא דרכה של אלקוט לכתוב מחדש את סיפור ילדותה. "מכתבים לתעלה" מספר על ראשיתה של זוגיות, שהפכה אהבה גדולה למציאות של משפחה ואושר. אלא שהחיים בדרכם הלא צפויה מנעו את המשכה עד עצם היום הזה.

"מכתבים לתעלה" נפתח עם מכתבה הראשון של תמר לחייל הלא ידוע ממעוז אי שם: "לחייל המיותם מאי שם! דמעות זלגו מעיניי למשמע בקשת ההתכתבות הנוגעת ללב ששלחת. רק שתדע – התייפחתי בקולי קולות… אין ספק שאני חייבת לענות לך, נכון? פטריוטית נאמנה שכמוני לא רוצה להשאיר חייל אמיץ, עם רמת התנסחות סבירה למדי, בהרגשת יתמות מתמשכת. לכן, אני מתעלמת מהעובדה, שרק בעוד שמונה חודשים אהיה בת 17 כפי שדרשת. ברור לי, שכשחייל נמצא במצב נואש כשלך אז מהם שמונה חודשים ביני לבינך?"

וכדי שידע החייל מי מסתתרת מאחורי הכתיבה הקולחת, תמר מצהירה על עצמה שהיא "שוברת צלחות" אמיתית: עקשנית, קפריזית, אימפולסיבית ובכלל בעלת "אופי איום ונורא". בפועל היא מתגלה כבת עשרה דעתנית, אוהבת ספר, המצליחה לראות את ההומור ברגעי הגאות והשפל של החיים, כולל בזמנים בהם החיים מערימים עליה.

כשהיא מגלה את "מעשה הנוכלות", היא כותבת ליואב: "כשראיתי מעטפה עם חותמת של ד.צ. ועליה השם 'יואב מאירי', חשבתי לעצמי: מי זה לעזאזל יואב מאירי? הרי אני בכלל כתבתי לדוד קורג'י. ואני אפילו זוכרת שחשבתי אז לעצמי: נכון, דוד קורג'י זה לא שם של טייס. אבל בקשת ההתכתבות שלו היתה באמת מוצלחת והוא שווה תגובה. עכשיו אני מבינה, שפשוט לקחת את המכתב שלי כ'שכר סופרים' על בקשת ההתכתבות שכתבת עבורו! ממש סירנו דה ברז'רק! (אני רק מקווה שאין לך אף עצום מימדים, כי הפנטזיה שלי היתה תמיד אף יווני קלסי). אני גם מקווה שהצנזור, שקרא את המכתב שלך עם 'הוידוי המביש', לא הודיע למטכ"ל על החייל השקרן שהוא גייס בלי לדעת…".

דמותה התוססת של תמר לבטח תתחבב על קוראים צעירים בני עשרה. האיורים היפים שמלווים כל מכתב, פרי כשרונה של יעל רז, מוסיפים אתנחתא קומית לציטוטים הספרותיים הרבים בהם משתמשת "תמי השוקדת בספרים" כדי להמחיש את טיעוניה. גם מבוגרים בני התקופה יהנו מתיאורי ההווי ההומוריסטים המשלבים פרטי יום יום עם עניינים שברומו של עולם, מעינויי ה"אבו עגילה" ועד המהומה שהקים המחזה "מלכת האמבטיה".

הספר מלווה את תמר ויואב כמעט עד הפגישה "אחרי הפסקת האש", ומותיר לקוראים לדמיין את האושר והעושר שבאו אחר כך. אוסי ואיציק אכן נפגשו בשש אחרי המלחמה ואחרית הדבר הקצרה בספר מתארת בתמצות את הסיפור שכתבו החיים לשני האוהבים.

האהבה הגדולה ש"מכתבים לתעלה" לוכד את ראשיתה, ממשיכה להתקיים במעשה הכתיבה ובמעשה יצירת הספר, שהיה משותף לכל בני משפחת רז. במובן מסויים יצירת הספר ממחישה את דבריו של המשורר דילן תומס: "גם כאשר יאבד האהוב, תשאר האהבה / ולמוות לא תהיה כל ממשלה".

מכתבים לתעלה. אוסי רז. הוצאת בת אור. 71 עמ'.

%d בלוגרים אהבו את זה: