היום מתחילה התחרות הפתוחה למצנחי רחיפה בהאדלי (בריטיש קולומביה, קנדה) שתמשך עד ה- 10 במאי. בשנת 1998 הושג הסכם בין בריטיש קולומביה לבין האינדיאנים המקומיים לפיו תהפוך האדלי, הממוקמת בעמק סימילקמין (Similkameen valley), למרכז היסטורי ותיירותי. בעבר היתה האדלי עיירת כורים בה כרו עפרת זהב בתנאים בלתי אפשריים. בנוסף, איזור ההרים בו ממוקמת האדלי היה מקור לאוֹ­כְרָה, אדמה צהובה או חומה-אדומה, ממנה ייצרו האינדיאנים פגמנט ששימש לצביעת גוף, צביעת בדים ולציורים המעטרים מערות בסביבה עד היום. העמק עדיין נחשב לאתר רוחני אליו יוצאים האינדיאנים ל"מסעות חיזיון".

את פוטנציאל הרחיפה בהאדלי גילו מספר טייסי מצנחי רחיפה בזמן שיצאו לצלם סרט בעמק סימילקמין. לטענתם, בעמק ובהרים הסובבים אותו (המתנשאים לגובה 1,000 מטר ומעלה מעל רצפת העמק) טמון פוטצניאל לרחיפת רכס ולתנאים תרמליים המאפשרים טיסות מרחק. פוטנציאל הרחיפה המוצלח והנוף המרהיב גרם למארגנים לכנות את האדלי "יוטה של קנדה", כינוי המדגיש את תנאי מזג האויר החם יחסית לתנאים המאפיינים את קנדה רבתי בעונה זו של השנה.

תחרות מצנחי הרחיפה משולבת עם פסטיבל הררי שיכלול פעילויות ספורטיביות נוספות, ביניהן מפגש ראשון מסוגו של טייסי מצנחי רחיפה נכים, כולל הצגת ציוד ייחודי, הדרכות והתנסות ראשונית בטיסות טנדם למעוניינים.

המסכן, הגאון והגיבור

שלושה דימויים רווחים בתרבות המערבית בנוגע לנכים בגופם או בנפשם:

דימוי הנכה כמסכן תופס את הנכה כמי שנמצא בעמדת נחיתות ביחס לאדם ה"נורמלי" המצוי. הנכה נתפס כמוגבל, כחסר יכולת, הדורש טיפול מתמיד. מעבר לכך, בשל הדגש המושם על מוגבלותו, הנכה נתפס כבלתי כשיר לבצע החלטות עצמאיות וכמי שזקוק להנחיה ולהגנה.

דימוי הנכה הגאון מדגיש פן אחד מפותח במיוחד אצל הנכה, למשל כישרונו המתמטי יוצא דופן של הילד המספר ב"מעשה המוזר בכלב באישון לילה", או יכולתו הנדירה של "איש הגשם". הנכה עדיין נתפס כמוגבל בכל מובן שהוא, למעט התחום בו הוא עולה על האדם הממוצא. תודעתו של הנכה הגאון וחוויית המציאות השונה שלו, משמשות כאמצעי הַזַרַה, נקודת מבט שונה וייחודית המאפשרת התבוננות מחדש במציאות בלתי אפשרית. אולם, למרות ייחודו, הנכה נותר כלוא במוגבלותו וזקוק להנחיה, לפיקוח ולתמיכה בכל מעשיו.

דימוי הנכה הגיבור מתייחס לנכה שמתעלה על מוגבלותו. הנכה שכנגד כל הסיכויים מבצע את מה שהאדם הממוצע לא מסוגל לו. בשונה מדימוי הנכה הגאון לא מדובר בכישרון נדיר, אלא בדבקות במטרה, ברצון חזק הגורם לרוח להתעלות על מכשלות הגוף בעזרת אימונים מפרכים. בשונה מדימוי הנכה המסכן, לא מדובר בשיקום או בריפוי בעיסוק שנועדו לאפשר לנכה תפקוד מינימלי או עיסוק שיצור עבורו סביבה נוחה, אלא בבחירה מודעת של האדם שהפך נכה לא רק לעסוק בתחום ייחודי אלא גם להצטיין בו.

נכים העוסקים בספורט מצנחי רחיפה מאפשרים התבוננות מחדש בדימויים המגבילים הללו. המקרה של לארס טיילור מעניין במיוחד.

כנפיים על גלגלים

לפני התאונה שהפכה אותו למשותק מהחזה ומטה, לארס היה חבר בצוות הסקי הקנדי, ועמד להשתתף באליפות העולם. תאונה עם אופנוע שלג בה נפצע קשה בגבו שינתה את תוכניותיו. לאחר מספר שנים של שיקום, אימץ לארס כיסא גלגלים ייחודי המאפשר תנועה בשטח וחזר לעסוק בסקי. בשלב כלשהו החל להתעניין בתעופה קלה, ובחר במצנחי רחיפה בשל הקלות היחסית של נשיאת הציוד ופרישתו בשטח.

"כשאתה נכה, כולם רוצים לעזור לך, אתה מאבד שליטה על חייך", מסביר לארס, "באויר יש לך חופש… קשה להמריא עם כיסא גלגלים, אבל הנחיתות קלות יחסית", הוא מחייך. אשתו מוסיפה, "מהרגע שהוא באויר, הוא שווה לכל טייס אחר. אין כל הגבלה".

"אחרי שנים של כאב נפשי וגופני אני מצטער על הסבל שגרמתי להורי", מודה לארס, "אולם איני יכול להתכחש למי שאני… כשאתה מביט למטה, יש לך תחושת עליונות כמו לנשר. הכל שלם ונכון באותו הרגע".

הסיבות לרחיפה אותן מונה לארס דומות מאוד לסיבות של מרחפים בריאים בגופם: תחושת החופש והשלמות, ההתבוננות המעצימה "מלמעלה". בשעה שטייסים מרחפים אחרים מרגישים משוחררים ממגבלות היומיום (עבודה, משפחה), לארס חש שווה לכל טייס אחר במובן של העדר מגבלה פיזית או חברתית. הטייס הבודד בשמים מתמודד לבדו מול הרוחות, תלוי לחלוטין ביכולתו, ללא כל עזרה חיצונית.

לא מדובר באדם שבחר בספורט אתגרי כדי לנצח את הגוף בעזרת הרוח או כדי להיות "גיבור", אלא במי שהיה ספורטאי כל ימיו, מי שזהותו קשורה בהישגים ובלקיחת סיכונים, שמצא דרך חדשה לחוש שלם.

קישורים נלווים:

קטעים מהסרט "כנפיים על גלגלים", ובו הראיון עם לארס טיילור ואישתו מופיעים כאן (יש לגלגל למטה עד לקישור לסרט המופיע בסוף העמוד)

פרטים על התחרות בהאדלי באתר של פיטר צ'רזנובסקי (שגם צילם את הסרט הנ"ל)

פרטים על פרוייקט התיירות בהאדלי אפשר למצוא כאן (האתר הרישמי) וכאן (רקע כללי)