כשהכריכה מעניינת יותר מהספר או למה להסתכל על הקנקן ולא במה שיש בו

את הספר אשת חיל של ליהי לפיד קראתי, והנחתי מאחור. האיור שהופיע על הכריכה, לכד את תשומת ליבי מספיק כדי להתעכב על מקורו.

התמונה מתארת אשה יושבת על ספה וקוראת בספר. בחיקה של האשה יושבת ילדה אדומת לחיים ובהירת שיער. על גב הספה, במרחק מה מהילדה, מונחת בובה. בחיקה של הילדה יש פרחים. האם והילדה אוחזות זו בידה של זו. ראשה של הילדה נשען על האשה הקוראת, פניה מביטות אל הצופה בתמונה. הכל בתמונה אומר נינוחות ושקט, אבל מבטה של הילדה מפר את הסדר המדוקדק, ויש בו מעין הזמנה מעוררת סקרנות.

את התמונה צייר ג'ורג' דאנלופ לזלי, צייר בן המאה התשע-עשרה. התמונה נקראת "אליס בארץ הפלאות." שם הציור ואופן העמדת הדמויות מרמז כי לזלי מתאר סצנה בייתית אופיינית לתקופה הויקטוריאנית: אמא מקריאה מתוך ספר לבתה. ספרי הדרכה ויקטוריאנים עודדו נשים לקרוא ספרים לילדיהן, כדי לשפר את מיומנויות השפה שלהם, וגם כדי לוודא שהספרות לה נחשפים הילדים תהיה חינוכית וראויה.

אך כמו הספר אליס בארץ הפלאות שהרחיב את גבולות המותר והאפשר, מבטה של הילדה המסתכלת ישירות אל הצופה המתבונן בה מרחיב את גבולות הסצנה הביתית השלווה.

סצנות קריאה הן תמה נפוצה בציורים. פרשנים בעלי גישה מעשית, טוענים כי קל יותר להביא מודל לשבת בשקט ללא תנועה בזמן הציור כאשר מניחים בחיקה ספר, ומאפשרים לה לשקוע בעולם המילים. אולם, זהו החלק הקטן והפחות משמעותי של סצנות הקריאה המצויירות.

בחוויית הקריאה יש דבר מה חמקמק שמאתגר ניסיונות לתיאור ויזואלי. זוהי חווייה אנטימית בה אדם מצוי בינו לבין עצמו, אך יחד עם זאת אינו לבדו לחלוטין אלא נמצא בחברתם של יצורי-מילים אותם הוא רואה בעיני רוחו.

בלתי אפשרי ללכוד את עיני הקורא החולפות על פני הטקסט, או את קולה של האם המקריאה סיפור לבתה. לא ניתן להראות בציור את נבכי נפשו של הקורא, או את החווייה הסובייקטיבית של התכנסות פנימה אל תוך עולמות דימיון מילוליים. הציור מאפשר ללכוד את המימד הפיזי של הקריאה המשותפת: שפתיה הפסוקות של האם, הקרבה הגופנית בין האם לבין הבת היושבת בחיקה, רגליה מכונסות על הספה וראשה שעון על חזה.

ציור סצנת קריאה הוא מעין מטונימה המזמינה את הצופה לדמיין ולהשלים את החסר בתמונה מתוך ניסיונו והתנסותו כקורא. שֵם התמונה מפנה את הצופה אל ספר מסויים, מזמין אותו להעלות בעיני רוחו את אליס היורדת אל ארץ הפלאות דרך מחילת הארנב.

סוג הקריאה שלזלי מציג בתמונה היא קריאה חברתית: האם קוראת בקול רם, עבור עצמה, ועבור בתה, ובכך הקריאה הופכת לחווייה משותפת לשתיים. הילדה המביטה ישירות אל הצופה בוהה בעיני הדימיון אל תוך עולמה של אליס, או שמא מזמינה את הצופה אל תוך עולמן של הקוראת והמאזינה. מבטה הגלוי של הילדה מוציא את הצופה מעמדת מציצן, המביט דרך מסגרת על אנטימיות רחוקה שאין לו חלק בה, ומכניס אותו אל עמדת צופה-משתתף, אל תוך עולמם של קוראים שהם חלק מקהילה מדומיינת של אנשי מילים ודימיון.

ולרגע אחד הופך הבלתי אפשרי לאפשרי.

התמונה: אליס בארץ הפלאות, ג'ורג' דאנלופ לזלי