זוגיות, טעות מסוג שהוא

"אני מאמינה," אמרה הסופרת ג'ויס קרול אוטס, "כי אנו מוצאים גאולה או חורבן באמצעות הנישואים שאנו עורכים… משום שאנשים הם בני אנוש, רוב הנישואים אליהם הם נכנסים הינם טעות מסוג כלשהו, קריאה שגויה של עצמם".

הספר "אנחנו אדם וחווה" עוסק בגבריות, נשיות וזוגיות ברוח הפסיכולוגיה היונגיאנית. כפי שמרמז שם הסדרה ושמו של הספר, הזוגיות המוצגת הינה זוגיות הטרוסקסואלית בין גבר לאישה. במבוא לספר מציגה תמר קרון את עקרונות פסיכולוגיית המעמקים של קרל גוסטב יונג, ורומזת על אפשרות ראיית הזוגיות כמטאפורה. אולם, לבד מסיפורן של נצחיה ודורית, המציג מקרה של אם המתקשה לקבל את בתה כאישה בזכות עצמה, אפשרות זו אינה ממומשת, וסיפורי הזוגות המוצגים נותרים בגבולות הזוגיות השמרנית המקובלת.

יופיו של הספר טמון ביכולתה של תמר קרון לספר סיפור. קרון היא כותבת בהירה ומוכשרת, המציגה בפני קוראיה שלל דמויות מיתולוגיות ואנושיות. כמטפלת, קרון מתבוננת במטופליה ומתארת את מהלך הטיפול כסיפור מתהווה בו לעיתים מטשטשת האבחנה בין מטפלת למטופלת, בין אנשים בשר ודם לבין דמויות מיתולוגיות גדולות מהחיים.

למרות שקרון אינה מצהירה על כך במפורש, במהלך קריאת הספר מתגלה כוחו המרפא של הסיפור, לא עבור הזוג המטופל, אלא דווקא עבור המטפלת, הרואה לפתע את בני הזוג שמולה מתוך הקשר רחב הרבה יותר מן המושגים וההגדרות הפסיכולוגיות הצרות. במובן זה, הספר מאפשר הצצה אל תוך עולמה של המטפלת, עולם בו הסיפורים הארכיטיפים משמשים מנוף להרחבת תודעתה.

"לעיתים," כותבת קרון במבוא לספר, "כאשר אני יושבת עם זוג בחדר הטיפולים עולה בדימיוני סיפור, מיתוס או אגדה. האנשים היושבים מולי ומערכת היחסים ביניהם מוארים אז באור שונה. כשם שהתאורה על במת התיאטרון מדגישה, מעמיקה או מצלילה את המתרחש עליה, כך גם הזוג היושב לפני, וסיפורו, מקבלים לפתע עומק ורוחב חדש. שוב אין אנו שלושתנו בלבד. הדמויות הארכיטיפיות מלוות אותנו."

הספר מציג את מעגל החיים של הזוגיות ברוח יונג משלב ההתאהבות, דרך שלב האהבה העיוורת, אל ההתפכחות וההפרדה, ועד לחיבור מחדש. בניגוד למציאות החיים הזוגיים שלעיתים קרובות הינה מקוטעת, מבולבלת ואף משמשים בה בו-זמנית מספר שלבים בערבוביה, הספר מציג מציאות נאראטיבית של התחלה, אמצע וסוף המתפתחים זה מתוך זה בקשר ברור של סיבה ותוצאה.

במובן זה, יופיים של הסיפורים המוצגים בספר מהווה בו זמנית מקור למשיכה ולמכשלה. הספר מציג, מבלי משים, תמונת עולם המסדירה כאב, טרגדיה ואובדן באופן ברור ומאורגן, הרחוק מלהיות מציאותי. פרשנותה היפה של תמר קרון לסיפורים מתוך המיתולוגיה היוונית ומן המקרא, פרשנות הנשזרת אל תוך סיפורי הטיפולים הזוגיים, רק מחריפה לעיתים את הניגוד בין הנאראטיב המיתולוגי של גיבורים גדולים הקרוצים מחומרים של חלום, לבין חיי יום קטנות של עלבונות, חולשות ושתיקות כעוסות של אנשים בשר ודם.

במהלך רוב הסיפורים המוצגים ב"אנחנו אדם וחווה", קרון שומרת על עמדת מספרת מרוחקת-משהו המתבוננת במושאי סיפורה מבלי לראות עצמה חלק מהתהוות הסיפור, ומבלי לשתף את הקורא במחשבות וברגשות המתחוללים בה בשעה שהיא צופה בתיאטרון היצר והכאב הנחשף בפניה. בהקשר זה סיפורם של דליה, גדעון ובועז יוצא דופן.

במישור אחד, זהו סיפורה של מטופלת השוברת את המוסכמות ומאושפזת במחלקה הסגורה בבית חולים פסיכיאטרי. סיפורה של אישה הנקרעת בין בעלה לבין מאהבה ורוחו של אחיה המת. במישור אחר, זהו סיפורה של מטפלת המגלה את השתקפותה במטופלת שלה, מלווה אותה לכל אורכן של סערות הנפש, ונפרדת ממנה עם שובה אל עולם החוקים והמוסכמות.

בכנות נוגעת ללב כותבת קרון: "דליה…אילו יכולתי הייתי מתוודה בפנייך שהרגשות שעוררת בי היו עזים ועמוקים, אולי אף מעבר למה שהתרתי להודות בפני עצמי באותה תקופה. האם את זוכרת שהחולות המאושפזות במחלקה הסגורה היו שואלות אותי בכל פעם שהייתי באה לקחתך לשיחה 'את אחותה ?'… הייתי עונה במבוכה כלשהי, 'לא…אני הפסיכולוגית שלה'…הדימיון ביננו מפתיע…מעבר למראה החיצוני יש גם דמיון אחר, איזושהי קרבה בינך לביני, אחרת איך ניתן להסביר את תחושת ההיכרות שהייתה למן הפגישה הראשונה ?"

כאן נוגעת קרון, מבלי לפרט, בזוגיות המטאפורית המתהווה בין מטפל לבין מטופל, זוגיות בה יש בעיתות חסד דבר מה המתעלה מעבר לגבולות ה'אני', ובזמנים אחרים זוהי טעות מסוג כלשהו, קריאה שגויה של מקום וזמן.

אנחנו אדם וחווה: זוגיות, מיתוסים,פסיכולוגיה. תמר קרון. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 262 עמ'.

 

התמונה:  Keisai Eisen, Couple Beside Painting of Bamboo

עוד בנושא:

על זוגיות מזוית תנ"כית ראו אהבה וזוגיות בפרשת חיי שרה