ג'יימס מקברייד, מוסיקאי ועיתונאי, בנו של כומר שחור, ואם לבנה יוצא לחפש את עצמו, את קולו, את זהותו, דרך סיפור חייה של אימו.

החלק שבתוכי שרצה להבין מי אני, התחיל להציק לי כמו עקיצת יתוש שפשוט חייבים לגרד… הכאב הקטן שליווה אותי כילד כבר לא היה קטן כשמלאו לי שלושים. זה היה כמו קצב מוסיקלי ענק, שואג, צורח בתוך תוכי כגיטרת רוק מזייפת שצלילה גבוה וצורמני, שאמר לי "תמשיך עם החיים שלך: תנגן בסקסופון, תכתוב ספרים, תחבר מוסיקה, תעשה משהו. תבטא את עצמך, מי אתה לעזאזל בכלל?" שני עולמות מלאים להתפקע התקיימו בתוכי פנימה, מנסים להתפרץ החוצה. הייתי חייב לגלות יותר לעומק מי אני, ובכדי לגלות מי אני, הייתי חייב לגלות מי היתה אמי.

הסיפור שמגלה מקברייד, הוא סיפור מרתק על אישה שנסיבות חייה הובילו אותה בדרך חתחתים פתלתלה לעבור בין יבשות, להמיר את דתה, ולהתמודד עם גזענות, כשרק מצפן אחד מוליך אותה בדרכה: אהבה.

הספר הוא אוטוביוגרפיה בשני קולות, קולה של האם שלוב בקולו של הבן, ושניהם מגלים את עצמם, ויוצרים את זהותם מחדש, באמצעות ההתבוננות המזככת והכואבת בעברם.

רות מקברייד ג'ורדן, לשעבר רייצ'ל דבורה שילנסקי, נולדה כיהודיה בפולין והיגרה עם משפחתה לארה"ב. אביה היה רב אורתודוקסי, שהפך לחנווני. המשפחה חיה בסופוק, עיירה קטנה במדינת וירג'יניה, בדרום ארה"ב בתקופה בה שלטה ההפרדה הגזעית.

כילדה יהודיה רייצ'ל סובלת מרדיפה כפולה: מצד אחד, המשפחות הפרוטסטנטיות סולדות מיהודים, וילדי בית הספר מכנים את רייצ'ל "יהודיה מלוכלכת", מצד שני, הקהילה היהודית הקטנה מחשיבה את משפחתה כנחותה "מפני שהיו לנו עסקים עם שוורצעס." אפילו במשפחתה הגרעינית רייצ'ל אינה מרגישה בטוחה או אהובה. אביה נוהג כרודן, מטיל אימתו על בני המשפחה, ומטריד אותה מינית:

אף אחד לא חיבב אותי. זה מה שהרגשתי כילדה… אף פעם לא רעבתי לאוכל… אבל הייתי מורעבת בצורה אחרת. רעבתי לאהבה ולחיבה. לא קיבלתי כלום מזה… [בפסח] הייתי מביטה על הכיסא הריק שהשארנו לאליהו ליד השולחן ומייחלת להיות באותו מקום שבו נמצא אליהו, לאכול בבית אחר, איפה שאבא שלך לא זוחל למיטה שלך בלילה, מפריע לחלומות שלך, עד שאת לא יודעת יותר אם זה באמת הוא או איזה חלום-בלהות שחוזר על עצמו שוב ושוב.

היא עוזבת את הבית, מסתבכת בהרפתקאות מפוקפקות, ונסיבות החיים מובילות אותה אל זרועות בעלה הראשון, דניס מקברייד, כנר שחור ונוצרי מאמין, שבהמשך הופך לכומר. בתקופה בה נישואים בין-גזעיים היו לצנינים בעיני שחורים ולבנים, ובמדינות הדרום אף היוו עילה לרצח, רייצ'ל רואה וחווה רק את האהבה הגדולה בינה לבין דניס, ובשל אהבה זו ממירה את דתה:

אבא שלך שינה את חיי. הוא לימד אותי על אלוהים, אלוהים שהרים אותי מעפר וסלח לי והפך אותי לחדשה. היה לי מזל שפגשתי אותו, אחרת הייתי נעשית זונה או שהייתי מתה. מי יודע מה יכול לקרות לי. נולדתי מחדש דרך ישו. זה היה חייב לקרות אחרי כל מה שעברתי

"נדרשו הרבה שנים לגלות מי היתה, במידה מסויימת מפני שלא ידעתי מי הייתי אני," כותב בנה, ג'יימס מקברייד, בגילוי לב, "לא היתה זו כל כך שאלה של חיפוש עצמי, כמו שהיתה זו החלטה שלי שלא לחפש… ברגעים הבלתי צפויים והנדירים, כאשר הייתי מוצא את עצמי לחוץ חברתית בין שחורים לבין לבנים, נמלטתי לצד השחור, ממש כמו שעשתה אמי, ולא הגחתי אלא אם כן נדחפתי החוצה בעשן ואש."

בסיומו של מסע פתלתל וכואב בעקבות אימו, מגיע מקברייד לתובנה בהירה לפיה מתנת החיים, הקשרים האנושיים בין בני אדם, כבני אדם, ולא אבחנות המבוססות על אמונה או על גזע, הם העקרון המנחה לפיו עליו לחיות:

כאב חדש ומודעות חדשה נולדו בתוכי. אי-הוודאות שהייתה בי החלה להתפוגג… האנושיות שבי התעוררה, הרימה ראש וקמה לברך אותי בלחיצת יד… יש כזה הבדל גדול בין להיות מת או חי, אמרתי לעצמי, והמתנה הגדולה ביותר שמישהו יכול לתת למישהו אחר היא החיים… ליד זה, כל החוקים והדתות שבעולם הם משניים, מילים בלבד.

אמא שלו, שחצתה גזע ואמונה, שנתנה לו חיים ואהבה, העניקה לו בסיפור חייה גם את מתנת התובנה: "אלוהים הוא בצבע המים. למים אין צבע."

צבע המים: הוקרתו של איש שחור לאימו הלבנה, מאת ג'יימס מקברייד. תרגמה מאנגלית: זיוה יבין. הוצאת כנרת, 1996. 239 עמ'.