האם את מוכנה למות למען עקרונותיך?

"הבארי היא שפחה נרצעת. היא מכבדת את משפחת בעלה ומאכילה אותם בלי לשאול או להתלונן. היא אף פעם לא מתאוננת או באה בדרישות כלשהן. היא מצטיינת במתן שירותים, אבל ראשה מושפל תמיד. אם בעלה אכזר, אם הוא אונס אותה ואחר כך מלגלג עליה, אם הוא מחליט לקחת אישה נוספת, או מכה אותה, היא משפילה את מבטה ומסתירה את דמעותיה. והיא עובדת קשה, ללא דופי. היא חיית עבודה מאומנת, מסורה ושמחה בחלקה. זה פירושה של בארי.

אם את אישה סומלית, את חייבת ללמוד לומר לעצמך שאלוהים צודק וכל-יודע, וכי הוא יגמול לך בעולם הבא. בינתיים כל מי ששמע על סבלנותך ועל כוח הסבל שלך, ישבח את אביך ואמך על חינוכך המצויין. אחייך יכירו לך תודה על ששמרת על כבודם. הם יהללו באוזני משפחות אחרות את גבורת כניעותך. ואולי במשך הזמן תעריך משפחת בעלך את צייתנותך ובעלך אולי ינהג בך יום אחד כמו ביצור אנושי אחר.

אם במהלך היותך בארי את מרגישה יגון, השפלה, אפיסת כוחות או תחושה של ניצול מתמיד, עלייך להסתיר זאת. אם את כמהה לאהבה ולנחמה, את מתפללת בשתיקה לאללה שיעשה את בעלך נסבל יותר. התפילה היא חוזקך. אמהות נוודיות חייבות להשתדל להנחיל לבנותיהן את המיומנות והכח האלה, הנקראים בארי"

אייאן חירסי עלי נולדה בסומליה, שרדה מלחמת אזרחים, מילת נשים, הכאות אכזריות, נעורים בתנועת "האחים המוסלמים" וחיים תחת ארבע דיקטטורות. הספר "כופרת" מתאר את ילדותה והתבגרותה, את התפתחות השקפותיה ונחישותה לגבש דיעה משל עצמה, לשאול שאלות, ולעמוד על דעתה, גם כשדיעותיה זכו לביקורת בעולם המוסלמי והמערבי כאחד, הובילו לניתוק יחסיה עם בני משפחתה ולאיומים על חייה.

חירסי עלי נמלטה מנישואים כפויים וביקשה מקלט בהולנד, שם הפכה לחברת פרלמנט, והחלה להאבק למען זכויות נשים מוסלמיות ורפורמה באיסלם. הסרט שיצרה על כניעותן של הנשים המוסלמיות יצר סערה ציבורית והביא לרציחתו של שותפה תיאו ואן-גוך. הרוצח נעץ סכין בחזהו של ואן-גוך והצמיד פתווה שכוונה לחירסי עלי. פסק ההלכה מנה את מעשי הפשע שביצעה נגד האיסלם, ובסופו הופיעה שאלה: "האם את מוכנה למות למען עקרונותיך?"

בהמשך נשללה מחירסי עלי אזרחותה ההולנדית, והיא התפטרה מהפרלמנט ההולנדי. כיום היא מתגוררת בארה"ב תחת אבטחה כבדה, וממשיכה להאבק למען זכויות נשים מוסלמיות.

הסרט "כניעה" מתאר נשים מוסלמיות העוברות מכניעה מוחלטת לאלוהים לדו-שיח נוקב עימו. הן מתפללות, אך לא משפילות עיניהן. הן מביטות כלפי מעלה, אל אללה, כשמילות הקוראן מקועקעות על עורן.

הסרט מציג אשה שהולקתה בפומבי על ניאוף, אשה שנישאת בכפייה לגבר המאוס בעיניה, אשה שבעלה מכה אותה דרך קבע, ואשה שאביה מתכחש לה כשהוא שומע שאחיו אנס אותה. כל ההתעללות מתורצת על ידי עושיה בשם אלוהים, והם מצטטים את פסוקי הקוראן החקוקים כעת בבשרן של הנשים.

במובנים רבים הסרט הוא ייצוג של אירועי החיים של חירסי עלי עצמה ושל נשים שפגשה. "לאישה מוסלמית אסור להרגיש פראית, או חופשיה, או כל אחד מן הרגשות והכיסופים שהרגשתי… נערה מוסלמית אינה מקבלת החלטות משלה או מבקשת שליטה. היא מאולפת להיות כנועה… אבל ניצוץ הרצון בתוכי גבר בו בזמן שלמדתי ותרגלתי כניעה," מתארת חירסי עלי את תהליך התעוררותה למודעות עצמית ולחשיבה עצמאית.

השאלה נותרת ללא מענה, אך אייאן חירסי עלי מסרבת להיכנע, עומדת על זכותה לחשוב, לבקר ולדבר. היא נמלטת מהנישואים הכפויים שאירגן עבורה אביה ומשמיעה קול גם תחת איומים על חייה.

"תיאו מת בקרב על חופש הביטוי" אומר לאייאן חבר קרוב. בספר "כופרת" אייאן חריסי מדברת על חייה למען מיליוני נשים מוסלמיות שנאלצות להיכנע.

"אנשים שואלים אותי אם יש בי משאלת מוות כלשהי, שהרי אני ממשיכה לומר את הדברים שאני אומרת. התשובה היא לא: אני רוצה להמשיך לחיות. ואולם ישנם דברים החייבים להאמר, וישנם זמנים שבהם השתיקה נעשית שותפה לעוול"

אייאן חירסי עלי, כופרת. מאנגלית: טליה שלו. הוצאת כנרת זמורה ביתן 2008