אורי בלאו כותב על שוטרי מג"ב המתעללים בפלשתינים, מכריחים אותם לסטור לעצמם ולשיר שירי הלל למשמר הגבול. השוטרים אף מגדילים לעשות ומפרסמים סרטים המנציחים את מעשי ההשפלה. בהשראת מאמרו של אורי בלאו, משווה עידן לנדו את מעשי שוטרי המג"ב למעשי הנאצים תחת הכותרת האירונית "אסור להשוות".

אסור להשוות?

מעשיהם של שוטרי המג"ב עוכרי שלווה ומקוממים עד כדי כך שקשה לעמוד בפיתוי ולא להשוות. אלא שנדמה לי שההשוואה למעשי הנאצים יש בה מימד דווקאי המשרת את הצורך לזעזע ולסמן אשמים. לטעמי, ההשוואה בין מעשיהם של שוטרי המג"ב לבין מעשיהם של החיילים הגרמנים הופכת את המעשה למוקד של תגובת זעם ואימה בעל משמעות מוגבלת.

השאלה אינה האם להשתמש או לא להשתמש בסיטואציות מתוך השואה על מנת להמחיש טיעון או להצביע על סכנה אפשרית. כמי שגדלו בארץ הזאת כמעט בלתי נמנע שהשואה ודימוייה יהיו חלק מעולם ההקשרים האסוציאטיביים שלנו, לטוב ולרע. אבל, יש משמעות גדולה לאופן בו מתבצעת ההשוואה ולהנחות היסוד המובלעות בה. השוואה שיפוטית, המתעלמת ממורכבות הנסיבות שהוליכו אל המעשה שנעשה, ומגדירה נאשמים בצורה חד-משמעית, מהווה ראיה צרה של היסטוריה בכלל, ושל הסיטואציה בפרט. סוג כזה של השוואה מחמיצה אפשרות להתבוננות צלולה על מגוון הנסיבות שיוצרות ומקיימות את העוול, על האופן בו אנשים טובים במצבים רעים יבצעו זוועות שמנוגדות לעמדותיהם המוסריות, ועל דרכים אפשריות ליצירת שינוי.

אפקט לוציפר: אנשים טובים במצבים רעים

ניסוי בית הסוהר של סטנפורד נועד לבחון את התנהגותם של אנשים טובים (סטודנטים באוניברסיטת סטנפורד) שנקלעים למצב רע (סביבת בית סוהר). הניסוי נערך בשנת 1971 על ידי פיליפ זימברדו. 24 נבדקים ללא עבר פלילי או קליני חולקו באופן רנדומלי לשחק תפקיד "סוהר" או "אסיר". הניסוי שהתקיים בתנאים מבוקרים יצר במתכוון יחסי כוחות לא שווים בין "סוהרים" לבין "אסירים", מערכת חוקים של כפיה, אנונימיות, דינמיקה קבוצתית שלילית, ומידה של דה-הומניזציה.

תחילה לא התרחש דבר מעבר לשיגרת שמירות. המצב השתנה משמעותית לאחר שהאסירים חוללו "מרד", בעקבותיו תפסו אותם הסוהרים כ"מסוכנים". לאורך זמן התנהגותם של הסוהרים הפכה ברוטלית יותר ויותר. למרות שעונשים פיזיים הוגבלו, הסוהרים גילו יצירתיות רבה בהמצאת שיטות מגוונות לשליטה והשפלה של האסירים. חלק מהסוהרים אפילו שאבו הנאה סדיסטית מההתעללויות באסירים.

הניסוי שתוכנן במקור לתקופה של שבועיים הופסק אחרי 6 ימים משום שהתנהגות הסוהרים איימה לצאת מכלל שליטה. הניסוי הוכיח כי הטבע האנושי רגיש מאוד ללחצים סביבתיים והפריך את ההנחה שרצון ומודעות עצמית או לחילופין תכונות אופי, עקרונות מוסריים וחינוך דתי מכוונים אנשים טובים לבצע את הפעולה הנכונה ללא קשר למצב בו הם נתונים.

באחת החקירות בנוגע להתעללויות במתקן הכליאה באבו גרייב, מצביע יושב הראש ג'יימס שלזינגר, על האופן בו יש להתייחס למסקנות ניסוי סטנפורד כבסיס להפעלת מתקני כליאה צבאיים. בשונה מתנאי הניסוי, במתקני כליאה צבאיים חיילים פועלים תחת תנאי קרב היוצרים לחץ נפשי המסוגלים לגרום לניצול חמור של כוח. הדו"ח מציין כי בכירי הצבא התעלמו מהאופן בו נסיבות רעות משפיעות באופן ישיר על התנהלותם של אנשים טובים. "ניתן היה לצפות מראש את הפוטנציאל להתעללות ולניצול שבויים במהלך המלחמה הגלובלית בטרור בהסתמך על הבנה של עקרונות בפסיכולוגיה חברתית בשילוב עם מודעות לגורמי סכנה סביבתיים… יש בתנאי המלחמה ובדינמיקה של מתקני כליאת שבויים סיכונים מובנים להתנהגות אנושית בלתי הולמת. כפועל יוצא, יש לאמץ גישה זהירה בשילוב תכנון והדרכה מדוייקים".

זימברדו, שהקדיש את חייו לחקר התנאים שמעודדים רוע אנושי, הולך צעד אחד קדימה וטוען כי לניסוי סטנפורד ומחקרי ההמשך בתחום קיימות גם השלכות משפטיות משמעותיות. מערכת המשפט הפלילי מתמקדת בעיקר ביחיד, ונוטה להתעלם מהשפעות הסיטואציה. ממצאי המחקר המצטברים בתחום הפסיכולוגיה החברתית מראים כי ההנחה שמעשים אנושיים הם רצוניים והגיוניים היא מוגזמת. אין הכוונה להעדר של בחירה חופשית או להעדר חבות פלילית, אלא שהבחירה החופשית מוגבלת הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות, וכי המצב המסויים והמערכת החברתית שיצרה אותו נדרשים גם הם לשאת באחריות להתנהגות פלילית ולא מוסרית.

"אם מטרת המערכת המשפטית להאשים ולהעניש את האדם שביצע את הפשע, ובכך לזכות בליטרת הבשר שלה, ההתמקדות הבלבדית באנדיווידואל הנאשם היא הגיונית", כותב זימברדו, "אולם, אם המטרה היא להפחית את ההתנהגות הפושעת, ואת הסבל הנובע ממנה, ולהטיל עונשים ההולמים את מידת האשמה, על המערכת המשפטית… להתמודד עם הסיטואציה ועם תפקיד [החברה] ביצירה ובשימור [ההתנהגות הפושעת]. ברור לכל כי הניסוי החברתי של כליאת פושעים לאורך זמן הוא כישלון בכל הרמות. ההכרה בגורמי המצב המשפיעים על התנהגות תאפשר מעבר למודל בריאות ציבור מועיל יותר בו יושם דגש על התערבות ומניעה, וביטול של מודל "החטא" האישי והרפואי של היחיד שנולד בימי האנקוויזיציה ומעולם לא פעל".

בשנת 2007 פרסם זימברדו את הספר אפקט לוציפר: להבין כיצד אנשים טובים הופכים רעים. הספר מסכם 30 שנות מחקר על הגורמים היוצרים "סערה מושלמת" המביאה אנשים טובים לבצע מעשים רעים. את הטרנספורמציה של היחיד מכנה זימברדו "אפקט לוציפר" על שמו של המלאך המורד לוציפר שעזב את גן עדן והפך לשטן.

באתר המלווה את הספר זימברדו מציג את פרוייקט "לשבח את הגבורה". הגישה המסורתית רואה בגיבור דמות יוצאת דופן המבצעת מעשים נעלים. זימברדו מבחין בין אנשים נדירים המקדישים חייהם לטובת החברה, גיבורים כרוניים, ואנשים מן השורה שמבצעים מעשה גבורה במצבים מסויימים בזמן מסויים. "מעשי הגבורה הם ייחודיים", כותב זמברדו, "אולם האנשים המבצעים אותם הם אנשים פשוטים". בכך מנכיח זימברדו את רעיון הבנאליות של הגבורה כמאזן את מושג הבנאליות של הרשע שטבעה חנה ארנט בהשפעת משפט אייכמן. נוכח האמונה העממית בקיומו של שוני מהותי בין פושעים לבין גיבורים, שוני שמניח כי קיימים אנשים "רעים" ואנשים "טובים", זימברדו טוען כי כמו במעשים של רוע, סביבה התנהגותית מסויימת גורמת לחלקנו להפוך לפושעים, לחלקנו להפנות את המבט ולהפוך אשמים באי-עשיה, ולאחרים לפעול בגבורה לתיקון עוולות.

בשעה שמצבים מסויימים מעוררים "דמיון עויין", וגורמים לאנשים טובים לבצע מעשים רעים, אותם מצבים עשויים לעורר "דמיון של גבורה" המעודד אנשים אחרים לבצע מעשים שהחברה והתרבות מגדירים כגבורה. זימברדו טוען כי על החברה לעודד פעולות של גבורה על ידי יצירת מוכנות מנטלית שתאפשר פעולה מוסרית ועזרה לזולת ברגע האמת.

אם נחזור לעניין שוטרי מג"ב, הנטיה להפנות אצבע מאשימה כלפי הפרט בהשוואות מוחצות למעשי הנאצים מתעלמת ממורכבותו של המצב. בהקשר זה דבריה של ד"ר רוחמה מרטון, המצוטטים בכתבה של אורי בלאו, מאירי עיניים, ויחד עם זאת מוגבלים: "המ"כ שלו, המ"מ שלו והשתיקה של המפקדים הגבוהים לימדו אותו. את הפרקטיקה הם מקבלים מהקטנים ואת האישור מהגדולים. שלא יספרו לי סיפורים – אם הם היו רוצים שזה לא יקרה, זה לא היה קורה. כאשר רובו של הכוח בצד אחד וחוסר האונים והתלות הם בצד האחר, זה כבר יוצר מצב שמזמין התעללות".

אין זו שאלה של רצון בלבד, אלא שינוי של פרקטיקות פוגעניות, ושינוי תפיסתי ומעשי בכלל המערכת, תמיכה וליווי של החיילים המשרתים בסיטואציות בעלות פוטנציאל הרסני, והרחבת מושג הגבורה הרווח בחברה הישראלית אל מעבר לדיכוטומיה של "לוחמים" ו"סרבנים".

מקורות:
1. ניסוי סטנפורד
2. אפקט לוציפר – האתר
3. הספר אפקט לוציפר

Philip Zimbardo, The Lucifer Effect: Understanding How Good People Turn Evil (Random House, 2007)

4. הציטוטים של ג'יימס שלזינגר ופיליפ זימברדו הם מתוך:

Philip Zimbardo, Revisiting the Stanford Prison Experiment: a Lesson in the Power of Situation. Chronicle of Higher Education, March 30th, 2007