התרגול הבודהיסטי מנחה אותך להתבונן בתשומת לב ברגע ההווה. תשומת הלב מוליכה להכרה הבלתי-נמנעת כי המציאות משתנה ללא הרף, כשברוב המקרים אין באפשרותך להשפיע על מגוון הנסיבות המשתתפות במהלך השינוי. לעיתים, את גורם אחד בין גורמים רבים, לעיתים, ביכולתך רק להתבונן ולחוש חמלה על הסבל שיוצר השינוי וההתנגדות לשינוי.

המלחמה הזאת עירבלה את חיי לכדי חוסר וודאות. לא רק שכל התוכניות לחופש הגדול נזנחו ללא כל התרעה, אלא שהרבה מהאמונות המרכיבות את מי שאני חושבת שאני מצאו עצמן מתנפצות עם כל נחיתה של קטיושה.

אם יש דבר וודאי אחד בחיינו זהו המוות.  המלחמה הביאה את המוות אל סף ביתי. המוות אינו מגולם רק באיום הפיזי המוחשי לחיי ולחיי בני משפחתי, אלא גם במותן של תוכניות ושל אמונות, בסיפורי החיילים המתים והאזרחים הפגועים, בתמונות החורבן וההרס המתעדות בשידור חי את הסבל הנורא הנזרע בכל פינה, במותה של הזהות שחשבתי שהיא 'אני'.

פעמון המדיטציה מכונה גם "פעמון תשומת הלב". קול הגונג על גווניו השונים מחזיר אותי אל רגע ההווה, שולף את תשומת הלב אל מחוץ לפטפוט המתמיד של ההכרה.

ועכשיו, לא פעמון מדיטציה יש לי אלא צופר אזעקה.

כל יבבה של צופר אזעקה היא קריאה לתשומת לב. בלי כרית מדיטציה, ללא סביבה מגוננת של ריטריט, זהו תרגול של בוננות עירומה. תשומת לב לפחד המתעורר, לאפשרות הסבירה לפציעה או למוות, תשומת לב לכעס, לחמת הזעם המכוונת כנגד מי ששיבשו את חיי, מי שמאיימים על ילדי, תשומת לב לזעקה הפנימית היוצאת כנגד הסבל הנורא המתחולל עכשיו, ברגע הזה.

בריטריט הויפאסנה הראשון בו השתתפתי סיפרה המורה, שברבות השנים הפכה להיות המורה שלי, שהיא מתרגלת לקראת מותה. מעולם לא היה המשפט הפשוט הזה, על הרעיונות הגלומים בו, מוחשי יותר מאשר עכשיו, ברגע הנוכחי.

באיזה עתיד שאינני מסוגלת לראות כרגע, אולי כל זה יתגבש לכדי איזו שהיא תובנה צלולה.