jump to navigation

אל תבכי ילדה, תבעטי לו בביצים 26 ביולי 2006

Posted by Keren Fite in אמא תחת אש.
Tags: , , , , , , , ,
trackback

בשנה שעברה ר' חווה תקופה של שריטות. הוא תקף בעיקר את הבנות. מלכת-השמים החלה לחזור הביתה עם פסים אדומים לאורך לחייה. שריטות חדשות עיטרו את פניה, עוד לפני שהישנות הספיקו להגליד.

מה לא ניסינו ? הגננות הסבירו לילד שלא מרביצים ולא שורטים, יצרו עבורו "פינת כעס", מקום בו מותר להרביץ לכריות ולפרוק את הכעס בדרך לא מזיקה, ביוזמתי נכללו עבודות יצירה המאפשרות הפעלה מוטורית של האצבעות המדמה שריטה. ולמרות כל ההסברים והיוזמות, הילד המשיך לשרוט.

אחרי כמה שבועות של ניסיונות כושלים להתמודד עם התוקפנות בדרכי שלום, מלכת-השמים ואני יזמנו פגישת חמ"ל. "כשהוא בא לשרוט אותך, אל תבכי", אמרתי, "עשי לו כואב". הילדה התבוננה בי בשקט. "יש לו תלתלים יפים וארוכים", הזכרתי לה, "תתפסי אותם ותמשכי", אמרתי, "ואם הוא ממשיך לשרוט, תבעטי לו בביצים". מלכת-השמים חייכה.

בצהרי יום שישי באותו השבוע היא ניגשה לאבא שבא לאסוף אותה מהגן, ודיווחה בקולי קולות ובגאווה גדולה: "אבא, ר' בא לשרוט אותי ואני תפסתי אותו בשערות ומשכתי בדיוק כמו שאמא הראתה לי".

ומאז שוב לא שרט אותה אף ילד.

על חמלה ואלימות

שרון זלצברג, אחת המורות הידועות של מדיטציית ויפאסנה במערב, מספרת שבזמן שתרגלה מדיטציית חמלה בהודו, תקף אותה שיכור. איש לא עזר לה, והיא לא היתה מסוגלת להביא את עצמה להגן על עצמה. מבולבלת מחוסר יכולתה להגיב לתקיפה, פנתה אל המורה שלה למדיטציה. הוא הקשיב בתשומת לב לסיפורה, ואז ענה בכובד ראש: "עם כל החסד שבלבך היית צריכה לקחת את המטריה שלך ולהכות את האיש על ראשו"*.

משמעותה של היכולת שלנו לשאת בסבל ולהיות עדים לסבלו של הזולת אינה מתן היתר לאחרים להתעלל בנו. חמלה אינה פאסיביות, וחסד אינו כניעה. חמלה גם אינה אהבה במובן המערבי המקובל של המילה: אין בה רגשנות והיא משוללת תשוקה.

הנסיבות המסויימות בהקשרן מתרחש מעשה של חמלה או של אלימות הן הקובעות את תוצאותיו. אין זה מדוייק לקבוע באופן גורף שאלימות היא "רעה" בכל מקרה, וחמלה היא "טובה" בכל מצב. ראוי שנקודת הפתיחה לכל מעשה תהיה הענות למצב ולא תגובה עיוורת לדפוסים והטיות מעברנו. רק בדיעבד ניתן לדעת אם תוצאות הפעולה בה נקטנו יצרו טוב או רע.

בנפול אוייבך אל תשמח

עדיין מוקדם לומר מה יהיו תוצאותיה של המלחמה הנוכחית, כמה סבל תייצר, והאם תהיה "טובה" או "רעה".

אתמול (25.7.06) הודה לראשונה סגן ראש הלשכה המדינית של החיזבאללה, מחמוד קומאטי, כי אנשי חיזבאללה הופתעו מתגובת המחץ הישראלית: "לא ציפינו שישראל תפתח במבצע כה גדול נגדנו".

בנאומו האחרון ברשת "אל מנאר", ביחד עם האיום על שיגור טילים דרומית לחיפה, נסראללה מצהיר: "הסיסמא שלנו היא 'קודם כל הכבוד'. בתים וגשרים אפשר לבנות אבל לא ניתן שאיש יפגע בכבוד שלנו. אנו פתוחים לדיון מדיני אך יש קו אדום – האינטרסים המדיניים שלנו. אחרי שרייס באה לכאן היא למעשה נתנה לאוייב עוד צ'אנס. יש לפנינו עוד 7-10 ימים מכריעים ועלינו להמשיך לעמוד איתן ולגלות סבלנות. אנו נמשיך בעימות שלנו".

האם נשכיל לנצח במלחמה תוך שמירה על כבודו של האוייב? האם יהיה בנו האיפוק הדרוש לשבת אל שולחן המשא ומתן מבלי לשאוף להשפיל ולהכניע, אלא רק להגיע להסכם מועיל לשני הצדדים?

*הציטוט מתוך: שרון זלצברג, "חסד", הוצאת פראג 2001

תגובות»

1. באנדר - 26 ביולי 2006

כחלק מהמערכה הפסיכולוגיות ולא כפשוטן.
הוא משתמש בדימוי של המזרחי בעיני המערבי ככלי. האינטרסים שלו ושל שולחו אינם שונים מהותית מהאינטרסים שלנו ושל שולחנו.
אין לו יותר "כבוד" מלנו, והוא לא ממקם את ערך ה"כבוד" מבקום אחר בסולם הערכים שלו.

2. אסנת - 26 ביולי 2006

הוא מהות הכל. מי שיכול לרצוח את אחותו בגלל הכבוד, מי שבכל שיחה איתו מבהיר לך שהדבר הכי חשוב זה הכבוד (והיו לי אינסוף שיחות כאלה בעוד אני טוענת כלפיו: "נו, בחייך, עזוב את משחקי הכבוד, בוא נהיה עניניים") יחד עם הצירוף הקטלני של קידוש המוות כשאצלנו מקדשים את החיים בתוספת הציווי הדתי של 'דאר אל אסלאם' – המוסלמים לעומת 'דאר אל חארב' , הכופרים שצריך לאסלם אותם באמצעות החרב או פשוט להרוג אותם (ע"ע אחמדינאג'אד) מבין שהסכסוך בין העמים יתקיים כאן עוד שנים רבות.
ורצוי שכל הבלוגרים ההזויים שכאן (מישהו טרח לכנס אותם ברשימה אחת) יתעוררו לפני שהחרב תונח, פיזית, על צווארם.

3. אש - 2 באוגוסט 2006

לא תשפיל ולא תכניע תקבל 30 שעות שקט, אולי

4. קרן - 7 באוגוסט 2006

בהקשר של הדיון כאן הנה כתבה של יוסי בן ארי האומר מפורשות שאם לא הצלחנו להשיב את יוקרתנו האבודה, מוטב לנו לשמור על כבודו של נסראללה ולהסדיר הפסקת אש:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3287489,00.html

5. אסנת - 16 באוגוסט 2006

עוד הזוי אחד.. אני מקשיבה לנסראללה, לאסד לאחמדיניג'אד הם לא רוצים לדבר איתכם, יקירי המודטים, הם רוצים את מותכם.שום דבר חוץ מזה לא יספק אותם. הם נחושים. אתם יהודים הם מוסלמים סיבה מצויינת למחוק אתכם מהמפה. ואגב, הם משפילים אתכם ללא הרף רק אתם אלה שנזהרים בכבודם. הם לא ממש מעריכים אתכם בשל כך הם חושבים שאתם עלובים ומתרפסים, אנשים חסרי כבוד.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: