הוידאו-קליפ של פינק לשיר "בנות מטומטמות" שודר לראשונה ב- MTV בחודש ינואר, וזוכה מאז לשפע תגובות מעורבות, מאהדה והסכמה ועד ביקורת.
פינק לועגת במילות השיר ובדימויים החזותיים בוידאו-קליפ לדימוי הבלונדינית המטומטמת, שעיקר קיומה נשען על מראה חיצוני, קניות וחיבתם של גברים. מעבר ללעג הארסי, פינק מכוונת חיצי ביקורת כנגד אידאל הרזון הנשי, שגורם לבנות ללקות באנורקסיה, וכנגד אידאל היופי הנשי, הרחוק מהמציאות, שגורם לנשים להתמסר לסכין המנתחים הפלסטיים.
הוידאו-קליפ מציג נערה במועדון ריקודים המקיאה בשירותים כשהיא מצהירה "אני אהיה רזונת", ואשה השוכבת על שולחן הניתוחים, מסומנת לקראת הניתוח שיהפוך אותה למגנט-גברים, לאחר שנדחתה במועדון הכושר לטובת נערה בעלת שדיים עצומי מימדים.
במקביל לשאלה האירונית "מה קרה לחזון האשה-הנשיאה ?", השיר תוקף ידועניות בנוסח פאריס הילטון, שהפכו את הטימטום לקריירה, ועבורן נוצר כינוי הלעג מְפוּרְסְתוּמָה (celebutard).
הטענה הרווחת כנגד הוידאו-קליפ היא שפינק תוקפת באגרסיביות את הנשים, במקום לתקוף את השיטה המדכאת אותן. אידיאל היופי הנשי הרזה והמושלם בו מאביסה התרבות הפופולרית את בני הנוער, מציב את האשה החכמה כניגוד לאשה היפה, והתרבות הצרכנית היא המציגה את האשה כאובייקט מין שזכות קיומו תלויה בתשומת לב גברית, ומעודדת שטחיות נשית על חשבון חשיבה עצמאית.
בראיון עם אופרה וינפרי מסבירה פינק שהתכוונה לבקר את הנשים המשתפות פעולה עם הדיכוי. לטענתה, טמטום נשי כיום הוא אקט פרפורמטיבי בו בוחרות נשים צעירות על מנת להתקדם בחברה שלא מאפשרת להן הצגה לגיטימית של יכולותיהן האינטלקטואליות. האירוניה היא, שפינק עצמה השתמשה באסטרטגיה דומה במהלך השלבים הראשונים בקריירה המוסיקלית שלה. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל התנסותה האישית, היא טוענת "הצירוף 'אשה חכמה וסקסית' לא צריך להתפס כבלתי אפשרי". בשיר עצמו היא מבקשת לראות יותר נשים שאפתניות, גם אם מחיר השאפתנות הנשית הוא דחייה חברתית.
יותר משהיא תוקפת את ה"בנות המטומטמות" עצמן, פינק מוחה כנגד העוצמה האדירה של התרבות הפופולרית השוטפת את מוחן של הנשים. היא-עצמה מופיעה בוידאו-קליפ כמי שזועקת כנגד העוול, ובו זמנית כמי שמהווה קורבן שלו, או, לחילופין, כמי שמנצלת, שלא לטובתה, את דימוי הבלונדינית המטומטמת: כאשה בחליפה מחוייטת, כזמרת העוגבת על מכונית מלאה קצף, כנערה המנסה נואשות לזכות בתשומת לב גברית והבוחרת, בלית ברירה, לעבור ניתוחים פלסטיים שונים, כבלונדינית מטומטמת העוסקת בקניות, וכנערה אנורקטית המקיאה כדי להיות רזה.
הביקורת הארסית מצביעה באכזריות על מלכודת הדיכוי, אך אינה מצליחה להציע דרך חלופית מעבר לדיכוטומיה בין נשים-מדוכאות / גברים-שליטים. השיר מציג ילדה הצופה בכל הדימויים הנשיים בטלויזיה, ובוחרת לבסוף לצאת למשחק פוטבול במקום לשחק בבובות. למעשה, כדי לצאת ממשוואת הדיכוי הנשי הילדה נדרשת לבחור בסממנים גבריים, חליפת עסקים או משחק פוטבול, שנתפסים כסמלים של עוצמה, ואין אף מודל חיקוי המציג את מודל האשה החכמה, הסקסית והשאפתנית כמודל לגיטימי או מציאותי.
קישורים נלווים:
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 
קרן, תודה על הביקורת המצויינת.
אני חושב שבסופו של דבר, פינק ראוייה לשבחים על עצם התעוזה שבהבעת הביקורת, גם אם היא מהווה חלק מהמערכת שאותה היא מבקרת.
לצפות ממנה להתוות דרך אחרת, זה אולי קצת יותר מדי בשלב זה. אולי בסי. די . הבא שלה
שהמסר המילולי והויזואלי של הקליפ הזה זה בערך הגבול של מה שהקהל שלה יכול לספוג כרגע. אלטרנטיבות זה כבר מסובך מדי.
התייחסות קצת מאוחרת, אבל מוטב מלעולם לא: עופר-בהחלט פינק ראויה לשבחים על התעוזה שבביקורת. הביקורת שלי כנגד העדר אלטרנטיבה לא כוונה באופן בלבדי כלפי פינק, אלא נועדה להצביע על תופעה בה לוקות רוב המבקרות הפמיניסטיות. לביקורת יש מקום כמעוררת מחשבה, אולם לעיתים היא הופכת לסוג של אמפוטנציה כשלא מתלוות אליה הצעות לפעולה חלופית מעשית.
רות-אני לא משוכנעת שהקהל שלה לא מסוגל לספוג יותר ממה שהקליפ מציע. תלוי איך את מגדירה את הקהל. הדיונים שהתפתחו סביב הקליפ מראים שהקהל רחב ומגוון הרבה יותר ממה שנדמה.
קיבלתי והסכמתי.
באלבום של פינק שממנו לקוח השיר, אגב, יש שיר מחאה נוסף, פוליטי "קלאסי" – זהו שיר חריף מאוד, לא רק במונחים של מוסיקת פופ, נגד הנשיא בוש.
בכלל, היא עושה רושם של בחורה לעניין
מקווה שאתם מחזיקים מעמד. עוד מעט אנחנו מצטרפים אליכם