jump to navigation

לראות את הסיפור: צילומי נשים בהריון 26 באפריל 2005

Posted by Keren Fite in הערות שוליים, צילום.
Tags: , , ,
trackback

לספר את סיפורה (3)

אריקה קינץ כותבת ב"ניו יורק טיימס" על בלרינות המחליטות להפוך לאמהות. בדור הקודם של הדיוות, הבלט היה הכל. בדור הנוכחי, יש בלרינות הבוחרות באמהות, אלא שברוב המקרים משמעות ההחלטה היא עיכובה של הקריירה האומנותית או ויתור מוחלט עליה.

בלרינות נדרשות להיות דקיקות ומחוייבות לחלוטין לביצועיהן האמנותיים. בשעה שבשנות התשעים להקות לא היו כלל מוכנות להופיע עם בלרינות בהריון, כיום ישנה פתיחות מסויימת כלפי בלרינות המתעקשות להמשיך ולרקוד תוך כדי ההריון או מיד אחרי הלידה. המלכודת הסמויה מעין היא שבמקרים אלו הבלרינות נדרשות לחתום על ויתור גורף על זכויותיהן במקרה של פציעה.

גופן של רקדניות בלט הוא כלי ביטוי אומנותי באותה מידה שהוא כלי ליצירת ילדים. אולי באופן בולט יותר מאשר בתחומים אחרים, תפקיד האמן ותפקיד האם מצויים, במקרה של בלרינות, על מסלול התנגשות.

אסתטיקה של הריון

בשנת 1991 צילמה אנני לייבוביץ' את דמי מור, בעירום, בחודש השמיני להריונה. התמונה, שהתפרסמה ב"ואניטי פייר", הפכה עם השנים לאיקונה תרבותית ויצרה אופנה של צילומי נשים הרות.

מור, שמבקריה נהנים להצביע בארסיות על קריירת המשחק המקרטעת שלה, המציאה את עצמה מחדש בדמות האם החושנית-המיועדת, ואיחדה את תפקיד האם עם תפקיד השחקנית. גם כיום, יותר מעשור לאחר הצילום המפורסם, עם השמועות על הריון חדש בגיל 42 מור טוענת "הריונות מחמיאים לי".

האמהות לעתיד, שהציפו את הסטודיו של לייבוביץ' בעקבות הצילום של מור, בבקשות לצילומי עירום משל עצמן, הופנו אחר כבוד לג'ניפר לומיס, שהפכה את אמנות הצילום של האשה ההרה לייעוד אישי.
בדומה ללייבוביץ' שצילמה את מור מתבוננת בנקודה מרוחקת מעל ראשה, חסרת מודעות או עניין בצופה המתבונן בה, מהורהרת ושקועה בחיים המתהווים בתוכה, חושנית אך נטולת מיניות, לומיס מצלמת את הגוף הנשי המלא תוך שימת דגש על הבטן המתבלטת, ממקמת את הנשים המצולמות בסביבה ביתית, תוך הקפדה על אור טבעי הזורם מחלון הממוקם, לרוב, מאחורי האישה.

בצילומים בהם מצולם גבר ביחד עם האשה ההרה, מדובר באב לעתיד המופיע כשחקן משני לאם המיועדת. הגבר, לרוב, מחבק את זוגתו מאחור, קווי גופו מעוגלים-נענים לגוף הנשי המלא, מדגישים את מרכזיותו של הגוף הנשי הפורה.

הסיפור שמאחורי התמונה

הלגיטימציה הניתנת לגוף הנשי ההרה מעניקה, לכאורה, מקום מרכזי וציבורי להוויה נשית שבעבר נכלאה בתוך המרחב הפרטי. אלא שהאסתטיקה המסויימת הזו של הגוף הנשי ההרה מייצגת נאראטיב תרבותי המכתיב מודל מוגבל ושמרני של אשה העומדת להפוך לאם.

ברוב התמונות מוצגות נשים המשתייכות למעמד הבינוני והגבוה, המצולמות רגועות ומאושרות בסביבתן הביתית המוגנת, ומפגינות אחדות, פליאה ושביעות רצון מהחיים המתהווים בתוכן. הזמנת הצלמת אל המרחב הביתי מצהירה: "הביטו בי, אני אם מאושרת בהתהוות".

העדפת נאראטיב האשה-ההרה-המאושרת, הבא לידי ביטוי בתמונות אלו, מציבה מודל אסתטי בלעדי אחד החוטא למציאות, שהיא בדרך כלל מורכבת, מלאת סתירות, ורחוקה מלהתאים לסיפור בו יש רק מודל אחד.

%d בלוגרים אהבו את זה: