הוֹשַׁעְנָא רַבָּה הוא היום השביעי והאחרון של חג סוכות. בחג הסוכות העולם כולו נידון על המים, והושענא רבה הוא יום חיתום הדין. זהו היום ה- 51 (נ"א) בתקופת התשובה שהחלה בראש חודש אלול. מכאן, הושע-נא היא תפילה לישועה ביום הנחשב ליום גדול, רבא, משום שהוא חותם את ימי התשובה.

אחת הנבואות של הנביא חגי ניתנת בַּשְּׁבִיעִי, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ, כ"א תשרי – יום הושענא רבה. בנבואה זאת מדבר הנביא על חידוש בית המקדש והפיכתו למרכז לכל העמים: וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד … גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן … וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם (חגי ב, ז-ט).

וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם – אַל-תִּירָאוּ

הנביא חגי מנבא בשנת שתיים לדריווש מלך פרס (שנת 520 לפנה"ס), כעשרים שנה לאחר הצהרת כורש. ההתלהבות ולהט האמונה של ימי ראשית שיבת ציון התחלפו בעייפות, עוני ודאגה:

זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה, שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר–מִשְׂתַּכֵּר, אֶל־צְרוֹר נָקוּב (חגי א, ו).

בני יהודה עסוקים בקושי הכלכלי ובצרות היומיום. בניית בית המקדש נעצרה: בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ (חגי א, ט).

הציווי החוזר בספר חגי הוא: שִׂימוּ לְבַבְכֶם, עַל־דַּרְכֵיכֶם. העם שרוי באוירה של מחסור ואַיִן: אין מספיק אוכל, אין מספיק כסף, אין ביכולתם להקים מקדש מפואר ולהחזיר ימיהם כקדם.

הפער הגדול בין הזיכרונות של מי שרָאָה אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן, לבין המצב העגום בהווה, מָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה, מרפה ידיים. לכן העם סבור שעדיין לא בשלה השעה להשלים את בניית הבית: לֹא עֶת-בֹּא עֶת-בֵּית יְהוָה לְהִבָּנוֹת.

חגי מדרבן אותם לפעולה: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת. עליכם להניח לזיכרונות העבר, לבנות את הבית כפי יכולתכם כעת. האל אינו מתעניין בפאר ובהדר, וישהה איתכם במקום בו אתם נמצאים: וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם–אַל-תִּירָאוּ. הבטחה זאת מהדהדת את ההבטחה במשכן במדבר: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כה, ח).

לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם

הציווי שִׂימוּ לְבַבְכֶם, עַל־דַּרְכֵיכֶם, הוא הזמנה לעשות את מה שאפשר ולא להמשיך להשתוקק אל מה שהיה. להיות במודעות לאחיזה שבתשוקה.

מצוות ציצית מנומקת על ידי איסור: לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. המבט המשוטט, תָתֻרוּ, הוא מבט שיש בו פוטנציאל לסקרנות ולימוד, או מבט שיש בו תשוקה וכמיהה אחר זיכרונות העבר.

הציווי לֹא תָתֻרוּ מזמין אותנו להתהלך בעולם מתוך תשומת לב ומודעות. הציווי של הנביא חגי, שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל-דַּרְכֵיכֶם, מזמין תשומת לב רגישה, ואבחנה בין כמיהה לעבר לבין הליכה אמיצה במציאות ההווה.

הזמנה לקריאה ולתרגול
מוזמנים להצטרף לקבוצת מיינדפולנס ויהדות. קבוצת וואטסאפ שקטה (ללא דיונים) בה אפרסם לינקים לרשימות על פרשת השבוע, והזמנה לתרגול מיינדפולנס ברוח היהדות. הלינק להצטרפות

Feature photo: Ruined Farm (c. 1770/1775).
Hubert Robert. National Gallery of Art.