מי כאן זונה? על הסרט טנג'רין

טום ופִיָא מגיעים לטנג'יר במרוקו ביחד עם חברים נוספים כדי לגלות את שורשי הרוקנרול. טום מנסה ללכת בעקבות בריאן ג'ונס, הגיטריסט של הרולינג סטונס, לאתר נגני ג'ילאלה/ג'אג'וקה (סוגים של מוסיקת טראנס סופית), אבל מעביר את זמנו בבילוי במועדונים, ישיבה בבתי קפה ועישון נרגילות. יחסיו עם פיא מצויים בקיפאון. היא מבקשת שיחליט שהוא מתחייב לזוגיות ביניהם, הוא מבקש שתתאזר בסבלנות עד שיסתיים מסע החיפוש המוסיקלי שלו. באחד מהמועדונים בהם הם מבלים פיא רואה את אמירה רוקדת, וריקוד הבטן החושני מסעיר ומסקרן אותה עד כדי כך שהיא מזמינה את אמירה להצטרף אל חבורת המוסיקאים הגרמנים.

אמירה בורחת מבית הדוד שלה לאחר שסירבה לשמש כעוזרת בית, ודחתה את השידוך שסידר לה הדוד. ההורים שלה עזבו את מרוקו וחיים בספרד, בניסיון ליצור לעצמם חיים טובים יותר, אך הותירו אותה מאחור. בשל מחסור בכסף היא נאלצת להפסיק את לימודיה. בכישרון טבעי ובהרבה תעוזה היא מלמדת את עצמה לרקוד ריקודי בטן, ושואפת להפוך לרקדנית. המפגש עם טום ופיא נתפס בעיניה כהזדמנות לצאת ממרוקו אל העולם הגדול.

סיפורה של אמירה וסיפוריהם של טום ופיא מסופרים במקביל, בסצנות מתחלפות. הצופים לומדים על המניעים של של שלושת הדמויות המרכזיות, והופכים יותר ויותר מודעים לתהום הפעורה ביניהם. למרות שהצהירה בפני אמירה כי אינה חברתו של טום, ולמרות שבתחילת היחסים פיא מציעה  לצרף את אמירה לחבורה, בהמשך היא זו המביאה לניתוק אכזרי של היחסים לאחר שמתפתח רומן בין אמירה לבין טום.

הסרט שואל שאלות קשות בנוגע למהותם של יחסים אנושיים, וליכולת של בני אנוש לגשר מעבר לאנטרסים אישיים ופערים תרבותיים. רגעי החסד בסרט באים לידי ביטוי בסצנות בהן המנגנים מצליחים ליצור מוסיקה ביחד, ובסצנה בה מלמדת אמירה את פיא לרקוד לצלילי ערוץ המוסיקה בטלביזיה.

אמירה מתגוררת עם נָשוּאָה ומִימִיטָה. שתי נשים שעוסקות בזנות לפרנסתן. נָשוּאָה היא אמא לילדה בת שבע. משום שמשפחת אביה של הילדה מסרבת לנישואין בינו לבין נָשוּאָה, הילדה אינה מוכרת על ידי הרשויות, ולכן אינה יכולה ללכת לבית ספר. נָשוּאָה מציגה בפני אמירה את עובדות החיים העגומות, וקורעת את האשליה של אהבה רומנטית: "הם יגידו לך כל מה שתרצי לשמוע כל עוד הם מעליך," היא אומרת לאמירה, "ואז הם יתמקחו איתך על המחיר."

אמירה משחקת את דמותה של שחרזדה עבור טום הלכוד בפנטזיה אוריינטלית אירוטית. "אם את רוצה לצאת מכאן את צריכה שהוא יתאהב בך," מייעצת נָשוּאָה לאמירה, "ותוודאי שהוא משלם."

כשאמירה מבקשת מטום כסף לקניות, טום מתפלא על הסכום הגבוה. אמירה מביטה בו ואומרת "אם שילמת הרבה, אתה אוהב אותי הרבה." אמירה מבלבלת בין תשומת לב וענין חולף לבין אהבה, ובתמימותה משוכנעת שטום כבר סידר עבורה אשרת כניסה לגרמניה.

כאשר מתרחשת פשיטה משטרתית על מועדון הלילה, נָשוּאָה הריאליסטית מזהירה את פיא: "עכשיו הזמן שלך להוכיח אם את באמת חברה שלה כמו שאת אומרת." בשעה שטום מנסה לעזור לאמירה מתוך טוב לב מרוחק, פיא קורעת את מסכי האשליה ואומרת לו "היא זונה, מה פתאום שניקח אותה איתנו?" מדבריה של פיא משתמע ש"זונה" אינה "חברה" ולכן אינה ראויה להתייחסות הוגנת ואנושית. אלא שטיעונה הנחרץ-לכאורה של פיא נותר תלוי כשאלה מהדהדת המלווה את הצופים לאורך כל הסרט.

הסרט מציג את עוניה ויופיה של טנג'יר, את דמותה המיתולוגית בעיני התיירים המערביים, ואת המלכודת האכזרית בה כלואות הנשים במרוקו. הדמויות המעניינות בסרט, דמויות המציגות סיפור של הישרדות כנגד כל הסיכויים, הן דמויותיהן של נָשוּאָה ומִימִיטָה. הן אלה שתומכות באמירה לכל אורך הדרך: מונעות מהדוד שלה להכות אותה, נותנות לה קורת גג ואוכל, וקונות עבורה את הדרכון אל החופש. "סעי עכשיו," הן אומרות לה, "עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי."

הזמן הנרטיבי של הסרט קצר וחמקמק: סיפורם של שלושת חודשי ההיכרות בין טום, פיא ואמירה. סיפור המסגרת הוא פגישתן של פיא ונָשוּאָה לאחר מעשה, לאחר הבגידה והנטישה, כאשר פיא חוזרת לטנג'יר כדי להבין מה אירע, אולי כדי לבקש סליחה.

סיומו של הסרט בצחוק, צחוקן של נשים, צחוק היכול להתפרש כשיחרור, לעג או התרסה.

טנג'רין, במאית אירן פון אלברטי (2008)