אבא, מה עשית במלחמה?

מדלן מקארתי היא ילדה בת תשע המגיעה עם משפחתה לבסיס סנטרליה. מקום המשרה ביטחון בעצם היותו דומה לכל בסיס אחר של חיל האויר הקנדי.

סנטרליה משמש כמיקרוקוסמוס של החברה הקנדית: תושביו האנגלים, הצרפתים, האנדיאנים, היהודים והגרמניים מאוחדים מכוח השתייכותם לחיל האויר הקנדי, אולם אחדות זו היא ארעית, בתום שנת שירותם במקום פונים רוב תושבי סנטרליה לבסיס חיל אויר אחר, וקשריהם מתנתקים. הדבק המחבר אותם בזמן שהותם יחדיו מורכב, ברובו, מסטראוטיפים של התנהגות נאותה, והם מחליקים בנעימות מחוייכת מעל מהמורות רגישות בהסטוריה הקנדית.

הנדודים הרבים הופכים את הסיפורים האישיים וההסטוריים, ולא את השייכות למקום מסויים, לבסיס של זהות. זהו המקרה של "הסיפור של ג'ק ומימי", מיתוס משפחתי, המסופר למדלן לפני השינה, רוקם פרטים הסטוריים אל תוך החומר הקסום ממנו עשויות מעשיות עם ומיתולוגיות, משלב יחדיו עונג עם כאב: "אקאדיה. זירת ההתרחשות של הקרע הגדול, לפני קרוב למאתיים שנה, גירוש המוני של עם שלם מחופה המזרחי של קנדה… מימי אומרת, 'בגלל זה קל לי כל כך לעבור דירה'… ג'ק ומימי גדלו שניהם לחופי האוקיאנוס האטלנטי בניו ברנזוויק. אבל לא שם נפגשו – היא היתה צרפתיה, הוא היה אנגלי, מדוע שיפגשו ? …כאשר הוא ומימי נפגשו בנשף הריקודים [באנגליה] הוא היה קצין אספקה והיא סייעת לאחות בלהק מפציצים, נדמה היה שהעולם באמת קטן מאוד. עולם קטן, מלחמה גדולה. למזלם".

מקדונלד עצמה בילתה את שנות ילדותה בבסיסים צבאיים. ב"מעוף העורב" היא משלבת תחקיר הסטורי מדוקדק עם חוויות ילדות, המבוססות על ניסיונה האישי כבת של קצין בחיל האויר הקנדי. מקדונלד משכילה לשלב התייחסויות לאירועים פוליטיים מרכזיים כדוגמת משבר הטילים בקובה, עם ציטוטים מעיתוני נשים המדריכים את עקרת הבית בנוגע לבישול, חינוך ילדים ואירוח, קטעים ממאמרי מערכת בנוגע למקומה של קנדה בזירה הבין-לאומית ועמדותיה בנושא המלחמה הקרה, עם ציטוטים מתוך ספרי הדרכה להוראת השפה האנגלית. בכך מהווה "מעוף העורב" רומן סוציו-הסטורי הלוכד את האווירה הפוליטית והחברתית בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה: את ההתכנסות בחזרה אל הבית והמשפחה, שהציבה את הנשים במלכודת "חיי הפרברים" של בישול, ניקיונות, וזמינות חייכנית לצרכי הבעל והילדים, ואת המלחמה הקרה המונעת על ידי אמונה תמימה בבנייתו של עולם חדש, דמוקרטי וצודק, על חורבות "הרע המוחלט" הנאצי, תוך עמידה איתנה נגד "הרע החדש" הקומוניסטי.

אלא ש"מעוף העורב" חותר תחת התמימות האידיאולוגית של שנות המלחמה הקרה על ידי יצירת אוירה גותית מסוייטת. ברומן גותי מסורתי, העלילה מתארת את קורותיה של עלמה צעירה המוצאת עצמה במצוקה בטירה מסתורית. בספרה של מקדונלד, המסתורין, ההופך אט אט לחיטוט מסוייט בנבכי הבנאליות של הרשע, נבנה מרמזים אודות רצח העתיד להתרחש, מורה בעל נטיות פדופיליות, המלמד את תלמידותיו פרק מרושע בהלכות המיניות האנושית, ואב המשוכנע כי הוא בונה עולם חדש וטוב לילדיו, גם כאשר כוונותיו הטהורות מוליכות אותו לידי הפללת נער חף מפשע.

שלושת החלקים הראשונים של הספר עוקבים בפרוטרוט אחר חייה של משפחת מקארתי בין השנים 1962-3, מהרגע בו מוצב ג'ק מקארתי, אבי המשפחה, בבסיס סנטרליה של חיל האויר הקנדי, ועד אשר הוא נמלט מפני המאורעות הנוראים של אותה שנה, שימשיכו לרדוף אותו עד יום מותו, אל תפקיד בבסיס אחר.

בשני הפרקים המסכמים של "מעוף העורב", אנו פוגשים את מדלן הבוגרת, המרוחקת עשרים שנה ממאורעות סנטרליה, אך עדיין כבולה אליהם בנפשה. ההומור ומעשי המשובה שהגנו על שפיותה במהלך השנה המסוייטת בבסיס סנטרליה, הופכים בבגרותה לקריירה: מדלן היא קומיקאית שנונה המשתמשת במילים ככלי נשק המחוררים את המציאות, ויוצרים עבורה דרכי מילוט מזיכרונות מודחקים וממערכת יחסים לסבית אלימה.

"מאז ומעולם רחשה מדלן הערצה ליכולתו של באגסי לחמוק לו בנוחות במורד מחילות ארנבונים ולהתהלך בארץ מתחת לפני האדמה. את התפקיד הזה מלאה העבודה שלה. תמיד דברים אחדים במקביל, נתיבי מילוט ומנהרות מקשרות". אלא שנתיב המילוט הנוח והחמים נחסם בפתאומיות, מדלן מתחילה לסבול מהתקפי חרדה במהלך הופעותיה מול קהל: "הלילה היא עומדת קפואה על מקומה. החשכה, הצחוקים, מחיאות הכפיים… כבר אינם נעימים או חמימים… הצללים והאורות שלפניה זרים כמו מסלול נחיתה בלילה. חוסר תחושה מתפשט מידיה אל המרפקים, כתם האורות מתחיל להתנועע… שלט היציאה פשוט נעלם".

החשש מפני אובדן פרנסתה וזהותה מאלץ אותה לחפור את סיפורי הכאב : להכיר במשמעות המעשים שהתרחשו בכיתת התרגול, לזהות את הרוצח, לגלות את מעשיו של אביה במהלך המלחמה הקרה, לספר את הסיפור מחדש באופן בו תזהה את עצמה.

"מה עשית במלחמה הקרה, אבא ?", שואלת מדלן את ג'ק מקארתי, "מלאתי את תפקידי", הוא עונה, "תארי לעצמך שאת טסה בתוך ערפל סמיך ואת לא מסוגלת להבחין בין ימינך לשמאלך", הוא מנסה להצדיק את הבלתי אפשרי, "במקרה כזה את מוכרחה לסמוך על המכשירים שלך. וזה הצליח, ניצחנו [את הסובייטים], ניצחנו אותם בחלל… כדי שהעולם יהיה בטוח יותר למענכם הילדים".

"סוף טוב", אמרה אן-מארי מקדונלד בראיון עם אופרה וינפרי, "הוא מצב בו את יכולה לצעוד מתוך ההריסות ולספר את הסיפור". ב"מעוף העורב", עונג מתערבב עם רעל, זיכרונות טובים נמהלים בזיכרונות עצובים, ועדות אינה תפקיד סביל של התבוננות, אלא תפקידו הפעיל של המספר המזמין את מאזיניו אל תוך שבילים מפתים של ידיעה-בדיעבד.

מעוף העורב, אן-מארי מקדונלד, הוצאת כינרת, 863 עמ'.

*הביקורת פורסמה בגירסה שונה במוסף "ספרים" של הארץ