יצחק הוא האב היחיד ששמו נותר ללא שינוי. שמו של אברם משתנה לאברהם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. יעקב מקבל את השם ישראל לאחר המאבק עם המלאך: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה? אלו – אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר: וקראת את שמו יצחק (ירושלמי ברכות פרק א הלכה ו )
השם יצחק ניתן לו עוד לפני לידתו, כאשר אברהם מקבל את הבשורה ששרה עתידה ללדת לו בן: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק
סיפורו של יצחק הוא סיפור של התמדה והתמודדות עם קשיים. יצחק הוא האב היחיד שלא יורד למצרים בזמן הרעב בארץ, אלא מצווה להישאר בארץ כנען החרבה ולהתמודד עם הקושי. דרך ההתמודדות של יצחק היא דרך של עשייה. הוא אינו מבכה את מר גורלו, אלא מפשיל שרוולים ועובד. הוא עובד את האדמה, זורע וקוצר: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ … וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ … וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה.
הוא חופר מחדש את הבארות שחפרו עבדי אברהם, וסתמו הפלישתים, מוצא שוב מים, וחוזר וקורא לבארות בשם שנתן להן אביו: וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר … וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.
יצחק ממשיך וחופר בארות חדשות, אינו נרתע ממריבות על בעלות, ומנציח את הקשיים בשמות שהוא נותן לבארות: וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם–בְּאֵר, מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר–לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה.
כאשר חפירת הבאר אינה מעוררת מריבה, אלא שמחה, יצחק מציין זאת בשם חיובי שניתן לבאר, בונה מזבח, ומודה על הברכה: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט-שָׁם, אָהֳלוֹ; וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר [ומָצָאוּ מָיִם] וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה (בראשית כו).
למרות הטראומה של העקדה, יצחק אינו נכנע לייאוש. הוא בונה חיים חדשים עם רבקה, ובוחר בחיים של עשייה. יצחק אינו איש של חלומות או הבטחות. ביצחק מתגלם האומץ לחולין, האומץ לחיות את רגע ההווה באופן מלא, ללא כמיהה אל העבר או משאלה אל העתיד. להתקיים בתוך היומיום מתוך דאגה לצרכי החיים על ידי חיבור לאדמה ולטבע.
חפירת בארות מחייבת התמדה. למרות המריבות והשנאה שמגלים כלפיו תושבי האיזור, יצחק לא מתייאש אלא ממשיך לחפור בארות, ממשיך למצוא מים. לא בכל פעם שחופרים באר מוצאים מים. בסיפור אין התייחסות לתהליך חפירת הבארות שהסתיים בבור אכזב ללא מים. הסיפור מדגיש את מציאתן של בארות מים חיים, את השפע ואת העדר הפחד בהמשך חפירת הבארות, גם כשכל באר מביאה למריבה ולשנאה. יצחק ממשיך לחפור עד השלב בו בארות המים הן בארות של שפע ושלום: רחובות, כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ, ובאר שבע, וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו; וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק, וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.
ענין הבארות אשר חפר יצחק מלמדנו, שלעולם לא ירפה האדם את ידיו מלהמשיך את העסק אשר התחיל, אל יאוש ואל כשלון. אם יצחק אבינו חפר ולא מצא מים, חפר באר אחרת עד שמצא מים, ואם רבו עליה, חפר באר אחרת, [וכך] המשיך במלאכת החפירה, עד שחפר ומצא באר שלא רבו עליה וקרא שמה רחובות. כן הדבר בכל הענינים החומריים והרוחניים, הן במסחר והן בלימוד התורה (החפץ חיים)
מהי הנכונות והיכולת לחפור בארות בחיינו? זוהי היכולת להכשל, לכאוב ולהפגע, ועדיין להמשיך ללכת, לעשות ולפעול; להמשיך לחפור בארות ולמצוא מים, שמסמלים חיים ויצירה, ומתוך עשיה ליצור את החיבור לחיים בכל רגע ורגע.
Feature photo by Keekee Lee
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 