פרשת לך לך פותחת את סיפור חייו של אברהם, ואיתו אנחנו עוברים למישור הפעולה של בני האדם. הפרשה פותחת בציווי 'לך לך מארצך'. אברהם עוזב את חרן עם פמליה שכוללת את אחיינו, לוט. על אברהם נאמר, וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. בהקבלה, על לוט נאמר, וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.
הרכוש הרב מביא לסכסוך: וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט.
אברהם אינו מעוניין בהסלמת הסכסוך, אך מבין שלא יוכלו להמשיך לשבת ביחד. אברהם מציע ללוט שיבחר את מקום מושבו: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.
לוט בוחר לשבת בסדום, שמתוארת כמקום של שפע, עשיר במים ובאדמה פוריה: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה … כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם.
וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד
תוספתא סוטה מתארת את סדום כמקום עשיר במים ובעצים, בכסף ובזהב, וכל טוב שבעולם. השפע הרב גורם לאנשי העיר לקמצנות ולעיוות מוסרי:
אנשי סדום [אמרו:] הואיל ומזון יוצא מארצנו, וכסף וזהב [יוצא מארצנו,] ואבנים טובות ומרגליות [יוצאות] מארצנו, אין אנו צריכין שיבאו בני אדם [עלינו אלא לחסרנו. נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו].
חטא הגאווה הוא שמוביל את אנשי סדום אל הסיאוב ואל החטא. מקורו של החטא בכל הטוב שהיה להם. אנשי סדום סבורים שהעושר שניתן להם הוא שלהם בלבד. הם חוששים שמא השמועה על עושרה של העיר יביא לכך שעולי רגל עניים ינהרו אל העיר ויבקשו חלק בשפע. כפועל יוצא מהפחד שמא יאבדו את עושרם, אנשי סדום מסתגרים ומסרבים לחלוק בשפע.
עונש השמד שנגזר על סדום ועמורה נרמז כבר בפרשת לך לך: לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה… וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד. החורבן הראשון על רעת הארץ, המבול, היה במים, החורבן השני, במקרה של רעת סדום, יהיה באש:
תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, ומה כתיב בהם: 'ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש'
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ
במסכת סנהדרין מסופר, שמנהג אנשי סדום היה שכאשר היה מזדמן להם עני, היו נותנים לו כל אחד ואחד דינר, והנותן היה כותב את שמו על הדינר. לחם לא היו נותנים לעני, וגם היו מסרבים למכור לו לחם. וכך, לא יכול היה העני להוציא את דינריו, ומת ברעב. כאשר היה מת, היו באים אנשי סדום ולוקחים את הדינרים שלהם בחזרה.
כלומר, אנשי סדום לא רק סירבו לחלוק את עושרם, אלא העמידו פנים שהם נדיבים. העיוות המוסרי בא לידי ביטוי בכך שהסתירו את רישעותם וקמצנותם במסווה של אהבת אדם.
פרשת לך לך עוברת מהמישור של בריאה אלוהית, אל מישור בני האדם. קמצנות היא מידה אנושית. חוסר הרצון להתחלק בטוב שנפל בחלקנו, שמא יחסר לנו, הוא נטיה אנושית שמקורה בפחד. המקרה של אנשי סדום הוא דוגמה לחוסר מודעות עצמית, המובילה לעיוות מוסרי.
תחילתה של הפרשה הוא בסכסוך על רכוש: רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. המשכה של הפרשה בסדום בה הרשעים נאחזים ברכושם, אך מעמידים פנים שהם מסבירי פנים ואוהבי אדם: נותנים צדקה לעני, אך מביאים עליו מוות ברעב כדי לקחת את ממונם בחזרה.
מדוע בוחר לוט לשבת בסדום?
לאברהם וללוט יש יחס שונה לרכוש. אברהם הוא איש עשיר, כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. אולם, אברהם לא נאחז ברכוש, וברור לו שהרכוש בר חלוף. אברהם מקפיד על נדיבות והכנסת אורחים, ועל תודעה של הודיה: וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל … אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה.
לוט, לעומתו, שרוי בתודעת בעלות, והאחזות ברכושו. הוא בוחר בסדום מתוך מטרה להרבות את עושרו ואת רכושו. למרות שנאמר, וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים, לוט בוחר לשבת בסדום בשל עושרה. תאוות הממון מעוורת את עיניו, והוא מתעלם מהמוסר הפגום של יושבי העיר.
כיצד מתקנים?
אפשר לראות בסיפור סדום הזמנה לתרגול. המענה לקמצנות הוא נדיבות אמת, הבאה לידי ביטוי בנתינה חומרית או בנתינה של ידע, זמן או תשומת לב. פתיחת הלב כפי יכולתכם בהווה, מתוך כוונה לנתינה אמיתית, שלא על מנת לקבל תמורה.
הנביא יחזקאל מתאר את הרעה שעשו אנשי סדום: הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֺן סְדֹם … גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. אולם, לאחר החרון על החטא, יחזקאל מנבא על תיקון: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ.
תיקון במישור האנושי אינו תוצר של נס ופלא, אלא תוצאה של כוונה מודעת לשינוי פנימי. אנשי סדום נאחזו ברכושם מתוך יוהרה וקמצנות. תרגול נדיבות ופתיחת הלב מכוון אותנו אל הישר והטוב, אל בחירה בדרכו של אברהם על פני דרכו של לוט: וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב לְמַעַן יִיטַב לָךְ.
הזמנה לקריאה ותרגול
מוזמנים להצטרף לקבוצת מיינדפולנס ויהדות. קבוצת וואטסאפ שקטה (ללא דיונים) בה אפרסם לינקים לרשימות על פרשת השבוע, והזמנה לתרגול מיינדפולנס ברוח היהדות. הלינק להצטרפות
Feature photo: Haystacks: Autumn. Jean-François Millet (1874). Met Museum.
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 