בפרשת שופטים מופיעים חוקים רבים שמיועדים להסדיר את חיי העם בארץ ישראל. בין החוקים הרבים מופיע גם הכלל: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ, אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ" (דברים יט, יד).

רש"י מפרש את האיסור כאיסור על רמאות בסימון גבולות: "לא תסיג גבול – לשון נסוגו אחור (ישעיה מב יז), שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו."

רמב"ן מזהיר שלא יחשוב אדם שנפלה טעות בחלוקה הראשונה ולכן אינו גוזל: "לא תסיג גבול רעך – אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, ועל כן אמר אשר גבלו ראשונים – הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר בנחלתך אשר תנחל."

מעניין לראות שגם בחזון אחרית הימים של הנביא מיכה יש דגש על בעלות ועל שמירת גבולות:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים… וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ–וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת, דִּבֵּר. כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ–לְעוֹלָם וָעֶד.

חזון השלום העולמי מסתמך על גבולות ברורים ועל בעלות: "איש תחת גפנו" ויש בו גם מימד של כבוד הדדי לאמונות השונות: "ילכו איש בשם אלוהיו."

אנחנו מצויים בתחילת חודש אלול, חודש התשובה, הסליחה והרחמים. איך קשורים גבולות לחודש אלול? הציווי על שמירת הגבולות מתייחס לשמירת גבולות בין אדם לחברו. רבי נחמן מברסלב כותב על העניין הזה:

צריך כל אדם להיזהר מאוד שלא יסתכל הרבה בחברו… [וגם אם רוצה אדם] להוציא [את חברו] מעוונות ופגמים וקלקולים שלו… צריך להיזהר מאוד שיהיה העסק לטובה ולא לרעה, לתקן ולא לקלקל יותר … שלא יתגלגל מזה מחלוקת או שנאה … כי רוב המריבות והקטטות ושנאת החינם נמשך מזה שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו ורואה בו פגמים ומידות רעות הרבה, עד שנדמה לו שאי אפשר לסובלם… עד שנתעורר שנאת חינם וקטטות ביניהם, וזה הנגע מצוי הרבה מאוד והיא שהחריבה את ביתנו כמו שאמרו רבותינו שחורבן בית שני היה רק על ידי שנאת חינם, שבא על ידי … שמסתכל ביותר בחברו. כי באמת צריכין לדון את כל אדם לכף זכות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ומי הוא זה שיודע להגיע למקום חברו כפי גבול הדעת של חברו, שמשם נמשכו ונתגלגלו כל מידותיו ופעולותיו ומעשיו… (מתוך ליקוטי הלכות).

בכולנו מצוי ראדאר פנימי המזהה פגמים באנשים סביבנו. אנחנו מביטים באנשים סביבנו ומזהים את כל מה שלא בסדר בהם ובמה שהם עושים, ואז אנחנו מגדילים לעשות ואף אומרים להם כיצד עליהם לתקן את עצמם. גם אם הביקורת שלנו מונעת מתוך אכפתיות ואהבה, הרי שיש בזה הסגת גבול. כלומר, ההמנעות משיפוט כלפי אחרים היא דרך לשמור ולכבד גבולות. כיבוד הגבולות שומרת על היחסים החברתיים בין אדם לאדם.

תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

חודש אלול הוא חודש התשובה. התשובה מתייחסת לעבודה הפנימית שלנו, ליחסים שלנו עם אלוהים ועם היקום. כאן ההזמנה היא לשיחרור מגבולות של שיפוט עצמי ושל צער. התמימות מכוונת ליחסים שבין האדם לבין אלוהיו, בין האדם לבין עצמו. בהקשר של גבול, הרי שלתשובה אין גבול. היכולת שלנו להכיר בטעויות שלנו, להתחייב לתקן את דרכנו, ולשוב לדרך הישר, אינה מוגבלת.

רש"י מפרש את הציווי תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (דברים יח, יג) כאיסור על חקר העתיד: "תמים תהיה עם ה' אלהיך [משמע] התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו."

ר' אליעזר בן יעקב מפרש את הציווי כהמנעות ממחשבות על הסבל שחווינו ועל אירועי העבר: "ר' אליעזר בן יעקב אומר שלא תהרהר אחר היסורין" (מדרש תנאים, דברים יח, יג). החכם משה אלשיך מרחיב ואומר שהתמימות באה לידי ביטוי בקבלת הטוב והרע: "…וזהו תמים תהיה עם ה' אלהיך שהם מידת הרחמים ומידת הדין."

בהקשר זה התמימות אינה חוסר דעת או התעלמות מהמציאות, אלא בחירה מודעת לשהות בהווה, ללא שיפוט, כשאנו משוחררים מדאגות לגבי העתיד, ומניחים לחרטות על מה שאיבדנו בעבר. בכך אנו מקבלים את הרחמים ואת הדין.

הזמנה לתרגול

מוזמנים להצטרף לקבוצת "אתגר אלול," קבוצת וואטסאפ שקטה (ללא דיונים) בה אפרסם קטעי כתיבה קצרים על תשובה, רחמים וסליחה. מה האתגר? במהלך עומס חיי היומיום, להקדיש בכל פעם 10 דקות לקריאה ולתרגול. הלינק להצטרפות

Feature Photo by Simon Berger