jump to navigation

נשים של אור בחג חנוכה 3 בדצמבר 2013

Posted by Keren Fite in חנוכה, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , , , , , , , , ,
add a comment

היום נר שביעי של חנוכה. בכל הדלקת נרות בה נכחנו במהלך ימי החנוכה בירכו "שעשה ניסים לאבותנו." חזק הוא כוחו של ההרגל, כוחן של המוסכמות. עשו לכן שינוי קטן, ברכו על הנרות ברכת נשים ואמרו "שעשה ניסים לאבותנו ולאימותנו," ומי שרוצה להגדיל לעשות תברך "שעשתה ניסים לאבותנו ולאימותנו." ועם הברכה ספרו סיפורן של נשות האור של חג חנוכה.

מצוות הדלקת הנרות: אף הן היו באותו הנס

"והשתא, דאמרינן הדלקה עושה מצוה … אִשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס." (גמרא דף כ"ג ע"א)

אף הן, על שום מה?

"פירש רשב"ם, שעיקר הנס היה על ידן: בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית… אף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג… בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן."

ומשום כך, נשים שוות לגברים בחובת הדלקת הנרות, ואשה המדליקה נרות בחנוכה מוציאה גם גברים ידי חובת הדלקת נרות.

מהן הגזירות שהוטלו על הנשים בחנוכה?

"תנו רבנן, בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל חלק ונחלה באלוהי ישראל. מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם. ועוד גזרו שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו שאין לשונאי ישראל חלק באלוהי ישראל. הלכו ישראל ומכרו שווריהם. ועוד גזרו עליהם שיהיו בועלין נשיהן נדות. הלכו ישראל ופרשו מנשיהן. ועוד גזרו שכל מי שנושא אישה תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה".

"עד שנשאת בתו של יוחנן כהן גדול. כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון, פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם. מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה, ואמרו: 'הוציאוה לשריפה'.

הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות. שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו [בתו של יוחנן כהן גדול אמרה ליהודה המכבי ואחיו]: 'היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו? אמנם אתם אינכם עוברים בידיים על העבירה. אבל אתם מועלים בי, בתו של יוחנן כהן גדול, ובעצם אתם מועלים בסבלן של הנשים כולן. בכל שלושת השנים ושמונת החודשים שעברו'. כיון ששמע יהודה וחבריו כך נועצו יחדיו להרוג ההגמון'"

בכל הגזירות העדיפו ישראל לנהוג בדרך של המנעות על מנת לחמוק מהגזירה: עקרו בריחים שבבתיהם, מכרו שווריהם, פרשו מנשותיהן. גזירת חוק הלילה הראשון לפיה נבעלת הבתולה על ידי ההגמון, ורק אחר כך על ידי בעלה, התקיימה במשך שלוש שנים ושמונה חודשים. כאן נהגו ישראל בדרך של התעלמות מסבלן של הנשים. עד אשר נישאה בתו של יוחנן כהן גדול ובמחאתה הציתה את נס המרד.

אורה של אשה אחת, שמעזה לומר לא. אשה אחת שיוצאת צדקתה קבל עם ועדה.

Judith with the Head of Holofernes Beccafumi 1520

שרה ורבקה

"כל ימים שהייתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, ברכה משולחת בעיסה, והנר היה דלוק מליל שבת ועד ליל שבת. כיוון שמתה פסק אותו ענן, אותה הברכה, אותו הנר. כיוון שבאה רבקה חזרה כל הברכה."

הסיפור על שרה ורבקה מתאר קשר ייחודי בין האם לבין כלתה. הענן מסמל את נוכחותה של שכינה, העיסה מסמלת את חיי החומר, בלעדיהם לא יתכנו חיי רוח, ואורו של הנר מסמל את חיי הרוח.

דבורה אשת לפידות

שמה של דבורה אשת לפידות מרמז על אור: "מאי אשת לפידות? שהיתה עושה פתילות למשכן".

מסופר כי בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו: "בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא." אלא שדבורה מגדילה לעשות ועושה פתילות עבות כדי שיהיה אורן מרובה. והקב"ה בוחן לבבות וכליות אמר לה: "דבורה את מתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך"… ומשום כך זכתה דבורה לנבואה.

אשה אחת שכוונתה להרבות אור.

יהודית

"מעשה שבא מלך הגוים על ירושלים ויצר עליה ימים רבים… והייתה בירושלים נערה מבנות הנביאים, וכראותה כי גדל השבר ועצם הצער ותשם נפשה בכפה ותצא עם שפחתה ותיגע עד שערי העיר. ותאמר לשוערים: 'פתחו השערים ואצא אולי יעשה לי הקב"ה אות ופלא ואהרוג את הכופר הזה ויושעו ישראל על ידי.'"

יהודית יוצאת להציל את עירה מהמצור, מפתה את הולופרנס, עורפת את ראשו, ומצילה את עמה.

אשה אחת, היוצאת באומץ אל מחוץ לשערי העיר, על מנת להביא אור והצלה.

רשימות נוספות בנושא חנוכה

איפה הבנות כולן? על נשים בחג חנוכה

בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי: תובנות בין חושך לאור

ניסו להרוג בנו. לא יכלו לנו. הרגנו בהם ואז אכלנו סופגניה

למה לי אלימות עכשיו?

התמונה:

Judith with the Head of Holofernes, Beccafumi, 1520

הגר במדבר: חניכה, עוצמה וחמלה 27 בספטמבר 2008

Posted by Keren Fite in ראש השנה, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , , , , , , , ,
4 comments

בראש השנה אנו קוראים את הפרקים המספרים על לידתו ועקדתו של יצחק (בראשית כ"א וכ"ב). בתוך סיפור זה נמצא גם סיפורה של הגר. הגר היא דמות שולית בסיפור המקראי. היא מצריה, ולכן זרה. היא פלגש, ולכן מעמדה נמוך יותר ממעמדה של שרה. היא אשה בעולם בו הגבר הוא הנותן את הטון.

אלא שעוצמתה של הגר טמונה ביכולתה לגלות חמלה, והסיפור מלווה את שלבי התרגול והחניכה אל החמלה.

פעמיים יוצאת הגר אל המדבר. בפעם הראשונה היא בורחת, בפעם השניה היא מגורשת. בשתי הפעמים היציאה אל המדבר היא כורח ולא בחירה. המדבר מסמל מקום של גלות, בדידות ופחד. אלא שההתבוננות שכופה המדבר על הגר, תרגול חמלה והעוצמה הרוחנית המגולמת בדמות המלאך שנגלה לה, עוזרות לה למצוא את דרכה ולבנות את חייה במדבר.

בפעם הראשונה בורחת הגר מפני העינוי והסבל שמטילה עליה שרה. במובן מסויים היא בורחת מפני עצמה, מפני גורלה. הגר יודעת לשרוד במדבר, היא יודעת למצוא מים. המלאך פוגש אותה עַל-עֵין הַמַּיִם. אלא שהגר, הנמלטת מפני הקושי והכאב, אינה יודעת מי היא ולאן היא בורחת. המלאך שואל אותה אֵי-מִזֶּה בָאת–וְאָנָה תֵלֵכִי. הוא פונה אליה כהָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי. כל עוד הגר אינה יודעת מי היא ולאן היא הולכת, כמוה כשפחה ואין היא משוחררת באמת. יכולתה למצוא מים מעידה על עוצמה אדירה ויכולת הישרדות מרשימה. אלא שהמעין לצידו יושבת הגר הוא מקום של בלבול ואובדן דרך. המלאך מורה לה, שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. אין זו אטימות לסבלה של הגר, זוהי הזמנה לגלות את עצמה באמצעות ידיעת הסבל ותירגול חמלה.

שרש המילה חמלה הוא ח.מ.ל, לשאת. המלאך שולח את הגר לשאת את סבלה. לא לברוח, לא להאבק, אלא לדעת את הסבל לעומקו ולהיות נכונה לשאת אותו. יותר מזה, הוא מזמין אותה לראות לא רק את סבלה-שלה, אלא גם את סבלה של שרה, את סבלה המר של האשה העקרה שמניע אותה למרר את חיי שפחתה. בכל מובן חברתי וכלכלי הגר אינה שווה לשרה. אולם, שתיהן חולקות את הכמיהה האנושית להמשכיות ולביטחון, כמיהה שעבור נשות התקופה התגלמה בבן זכר. במובן זה הגר ההרה יכולה לגלות רוחב לב כלפי גבירתה.

המלאך מנחם את הגר, ג'ובני באטיסטה 1732

הגר נותנת שם למלאך: וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי, ויותר מכך, היא מתחייבת להמשיך ולראות:  כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי–אַחֲרֵי רֹאִי. כולנו רוצים מישהו שיראה אותנו, לא מתוך מידת הדין אלא מתוך מידת הרחמים. המלאך רואה את הגר ויודע את סבלה. בו זמנית הוא מציב מולה את האתגר שבראיית עצמה ובראיית זולתה מתוך מידת הרחמים. הגר ההרה, הגר שהיא רחם, חוזרת אל בית שרה ואברהם, אל הבית שאיננו ביתה, כשהיא מוכנה לשאת בסבל ולהיות רחמים.

בפעם השניה מגורשת הגר אל המדבר. למרות הנסיבות הקשות של הגירוש, ניתן לראות בו שיחרור בפועל. כשפחת-מלוג הגר היא רכושה של שרה, ולכן מבחינה חוקית שרה יכלה למכור את הגר במקום לגרשה. במובן מסויים הגירוש הינו מעשה החמלה של שרה. למרות שהיא רואה בהגר, ועכשיו גם בישמעאל בנה, איום, היא אינה נוקמת בהגר בשם פחדיה, אלא זוכרת לה את חסד חזרתה מהמדבר. היא משחררת את הגר, ובכך מוקירה לה תודה על כך שנשאה איתה בצער עקרותה והמתינה עד שקיבלה את יצחק. הגירוש אל המדבר משחרר את הגר ומאפשר לה לבנות את ביתה במדבר.

אלא שהגר מפחדת מפני הבלתי נודע. היא יוצאת עם חמת מים ופת לחם. כשאוזלים המים היא מאבדת את עשתונותיה ומתמסרת לייאוש. הגר מתיישבת במרחק מה מישמעאל ופורצת בבכי. רק כאשר היא מגיעה אל המקום האפל של הנפש נגלה לפניה המלאך ואומר אַל תִּירְאִי. הפעם מזמין אותה המלאך להתבונן בפחד.

הגר בוכה בכי של ייאוש, בכי של כאב, בכי של אפיסת כוחות. הפחד גורם לה לראות עתיד מלא אסונות, ולהיות עיוורת להווה. בכך היא מאבדת את המרחב הנפשי שמאפשר למצוא מים וחיים. התעוררות אינה מעשה סופי ומוחלט. חמלה אינה אירוע חד פעמי אלא תרגול לחיים. הגר שידעה לתרגל חמלה כלפי שרה, אינה מחוסנת מהפחד, וצריכה לשוב ולראות, להמשיך וליצור את דרכה, להכיר מחדש בזהותה. בדבריו המלאך מעיר את הגר אל ההווה: מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי… קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ.

השאלה הפשוטה מַה לָּךְ וההזמנה לא לפחד, אַל תִּירְאִי, מחזירים את הגר מהפחד מפני העתיד אל העשיה אשר בהווה. כשהיא לוקחת את ידי בנה בידה, היא מתבוננת בצרכי הזמן והמקום בו היא נמצאת, ובאותו הרגע נפקחות עיניה לראות מים וחיים: וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר.

מרגע זה הגר הופכת לסמכות בחיי בנה. הגר היא אחת הנשים הבודדות הפוגשת את שליח האלוהים, לא פעם אחת אלא פעמיים. הגר היא זו המקבלת את ההוראה לגבי שמו של ישמעאל, והיא הנותנת שם למלאך האלוהים. היא האישה היחידה המקבלת הבטחה לצאצאים רבים. היא, ולא אברהם, מחנכת את ישמעאל ורואה אותו הופך לעצמאי. היא, ולא אביו, בוחרת עבורו כלה מבנות עמה. והמדבר הופך להיות ביתה, המקום בו היא שרויה באחדות עם עצמה ועם זולתה.

שנה טובה!