jump to navigation

מוסריותו והוגנותו של מעסיק נמדדת ביחס שלו לעובדיו 2 במאי 2009

Posted by Keren Fite in אקדמיה.
Tags: , ,
6 comments

הדיון בועדת הכספים של הכנסת בעניין שביתת סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה היה מאיר עיניים עבור מי שמבקש להחליט האם להמשיך ולשבות.

יו"ר הועדה, ח"כ משה גפני, הגדיר יעד ברור לדיון: הפסקה מיידית של השביתה וכניסה למשא ומתן אינטנסיבי עד להגעה להסכמה. לפני שניתנה זכות הדיבור למר דוד קליבנסקי, מנכ"ל האו"פ, כל המשתתפים הביעו את הערכתם לאוניברסיטה הפתוחה והצביעו על היותה מוסד הגון שמקדם את הנגשת ההשכלה האקדמית למי שלא יכולים להשיגה בדרך אחרת.

מר קליבנסקי פתח והסביר שלאו"פ יש תלות בהרשמות, יותר מאשר לאוניברסיטה אחרת. הטענה המובלעת כאן היא כי כלכלת השוק החופשי היא האחראית לתנאי ההעסקה של סגל ההוראה, וכי גחמות ליבן של "ההרשמות" הן הגורם לכך שהמנחים מפוטרים בכל סמסטר. כי ההגיון הרואה מאזן שנתי ומוחק את האנשים שמאחורי המספרים אינו מסוגל לקבל העסקה של סגל הוראה קבוע ללא תלות ב"הרשמות".

כנגד שביתת סגל ההוראה הנמשכת, אמר מר קליבנסקי שהאו"פ דווקא הציעה הסכם שמבטיח יציבות לסגל ההוראה. אלא שאליה וקוץ בה, ההצעה היא להגדיר מערכת של עמיתים ושאינם-עמיתים, כאשר רק מי שיוגדרו כעמיתים יזכו ביציבות תעסוקתית.

הרב גפני שאל בתדהמה, "רגע, אז מה זה אומר 'יציבות'? כשלי יש מפעל אני חותם עם העובדים על הסכם קיבוצי. נכון, יש כאן סיכון, אולי יהיו לי פחות הזמנות (או הרשמות) אבל עדיין העובדים יקבלו שכר."

אני דווקא רציתי לשאול את כבוד המנכ"ל האם, כמו מרכזי ההוראה, גם המשכורת שלו יורדת כשיש פחות הרשמות. או שמא, כמו המנחים, מופסקת העסקתו למשך הסמסטר במקרה שאין מספיק הרשמות כדי לפתוח קבוצת לימוד. כי אם היגיון ההרשמות הוא גזירה שלא ניתן להתגבר עליה, מדוע לא תהיה זו גזירה שווה על כולם?

ח"כ שלי יחימוביץ שאלה, "ומי שאינם-עמיתים, הם אינם זכאים לזכויות סוציאליות?" ואז הצביעה על הקשר רחב יותר של תעסוקה נצלנית והציעה נקודת מבט שונה בנוגע להגינותו של מעסיק: "העדרם של הסכמים קיבוציים בולט במקרה של המעמד הבינוני-הגבוה, במקרה של אנשי מקצוע בעלי השכלה גבוהה כדוגמת עורכי דין, אנשי היי-טק, ואנשי אקדמיה… אני לא משוכנעת שמטרת הישיבה היא להביא לסוף השביתה. מטרת הישיבה היא להביא לתנאים הוגנים לעובדים."

"אנחנו עדים כאן לצורת העסקה מחפירה," הוסיפה יחימוביץ, "זה מין נוהג שכזה… גוף נפלא ששוכח את העובדים שלו. מוסריותו והוגנותו של מעסיק נמדדת ביחס שלו לעובדיו. איך אתם (האו"פ) לא נתתם דעתכם על כך?"

על כך לא ענה המנכ"ל.

שתיקתו של המנכ"ל לא הפתיעה אותי. אנשי סגל ההוראה לא נחשבים בעיני האו"פ כעובדים. בדו"ח לשנת 2008 של נשיא האו"פ היוצא, פרופ' גרשון בן-שחר, נמנים 409 עובדים בתחום האקדמי ו"כ-1,400 מנחים ומדריכים". זוהי השפה המכובסת של ההדרה.

על כך כתב ד"ר דניאל מישורי: "הרטוריקה של ההוצאה מן הכלל, לפיה עובדים הם בסך-הכל 'זמניים' או 'מן החוץ', מהווה הצדקה לכאורה לשלילת זכויות ופגיעה בתנאי העבודה. מאז שנות השמונים לא התחדש הרבה באוניברסיטאות. השיטה לפיה הופכים עובדים נחוצים ומוערכים ל'חיצוניים', ובכך גם למשוללי זכויות, חיה ובועטת באקדמיה ובחברה בכלל. עם זאת, לקחי שביתת 1997 מראים שמאבק ארגוני, המנוהל באמצעות ועדים נחושים, מביא גם עובדים זמניים במשרות חלקיות להשגת הסכמים קיבוציים.

אולם ראוי לשמור על כלל אחד חשוב: אסור לנאבקים ליפול בפח האבחנות, האהובות כל-כך על המעסיקים, בין עובדים זמניים לעובדים קבועים, בין ותיקים לחדשים, בין משרות חלקיות למלאות, בין עובדים מבפנים לעומת מן החוץ וכן הלאה. מסתבר שהעיקרון החברתי החשוב ביותר במאבק על זכויות עובדים הוא גם העיקרון הפשוט ביותר – כל עובד זכאי מתוקף היותו עובד לתנאים ראויים. כל פגיעה בתנאי העובד באמתלה של 'חדש', 'זמני', 'עובד קבלן', 'זר', 'מן החוץ' או 'מן החלל', מהווה אפליה חסרת הצדקה ופסולה מן היסוד."

ועל כך בדיוק נסובה השביתה. על תנאי העסקה ראויים לכל עובדי סגל ההוראה, ללא הדרה בנוסח "עמיתים" ו"שאינם עמיתים".

עוד בנושא:
* למה אני שובתת
* דיון ועדת הכספים של הכנסת בענין שביתת סגל ההוראה באו"פ
* הפער בין התאוריה לפרקטיקה: הקוד "האתי" של האו"פ
* ד"ר דניאל מישורי על לקחי שביתת הסגל האקדמי הזוטר

למה אני שובתת 26 באפריל 2009

Posted by Keren Fite in אקדמיה.
Tags: , ,
19 comments

אני מלמדת באוניברסיטה הפתוחה מזה כ- 13 שנה. למרבית הפליאה והצער, הוותק הזה לא מעניק לי דבר מעבר לתואר "מנחה באו"פ".

במשך שנים הלכתי שולל אחרי הטענה ש"אין ברירה". הרי האוניברסיטה היא גוף כלכלי שאינו יכול להרשות לעצמו לשלם לי משכורת במשך כל השנה. האוניברסיטה הפתוחה מסוגלת לשכור אותי רק כאשר יש מספיק הרשמות סטודנטים הנותנים צידוק כלכלי לפתיחת קורס.

בגלל "האילוצים הכלכליים", בחוזה שלי נכתב כי התשלום שאני מקבלת כולל פיצויי פיטורין. למעשה, חוזה ההעסקה שלי שולל ממני זכויות סוציאליות בסיסיות ביותר. איני זכאית לימי מחלה במקרה שאני או אחד מילדי חולים, אין לי זכות לימי חופשה בתשלום או לדמי הבראה, נשללת ממני הלכה למעשה הזכות שלא להיות מפוטרת בזמן הריון, שלא לדבר על הזכות לחופשת לידה והזכות לפנסיה.

בגלל "האילוצים הכלכליים" לעיתים קרובות מודיעים לי על פתיחת קורס שבוע לפני פתיחת הסמסטר, ועד אז עלי לחכות בלי לדעת אם תהיה או לא תהיה לי משכורת וכמה ארוויח בפועל. אותם "אילוצים" הם הגורמים לכך שבסוף כל סמסטר מפטרים אותי.

ברבות השנים, כשנוספו לי משכנתא וילדים, גיליתי ש"האילוצים הכלכליים" הם חד-צדדיים לחלוטין. לאוניברסיטה יש "אילוצים" שעלי לקבל ולהתחשב בהם. אני, לעומת זאת, נדרשת להיות זמינה ונכונה לעבוד בכל זמן, וכמובן לקבל בהבנה ובשתיקה את השלילה השיטתית של זכויותי הבסיסיות.

האילוצים שלי, אילוצי פרנסה, שאיפה לרווחה כלכלית, עניין מקצועי, והרצון להיות משוחררת מהחישובים הבלתי פוסקים בנוגע לכמה ארוויח החודש, והאם אוכל לפרוש אי פעם לפנסיה מבלי להזדקק לשירותי הרווחה – האילוצים הללו לא מעניינים את האוניברסיטה הפתוחה.

יותר מזה, לאחר שעברתי הפסקת הריון, לא זכיתי למכתבי תנחומים או לימי מחלה, אלא נדרשתי להשלים את המפגשים אותם הפסדתי על מנת לקבל את שכרי. שנים אחר כך, האוניברסיטה הפתוחה סירבה לחדש איתי חוזה לקראת סוף ההריון שלי. ועוד כמה שנים אחר כך, כשהעזתי לומר שאיני מעוניינת לעבוד במהלך סמסטר אחד כי אני ממשיכה להניק הנקה מלאה, סירבו לחדש את החוזה שלי בסמסטר שלאחר מכן.

כל הסיבות הללו מצטברות לכדי זכות אחת: זכות השביתה. הזכות לומר לא. הזכות לסרב להמשיך להיות מועסקת בתנאים פוגעניים. כי האוניברסיטה שחרתה על דגלה אידאלים נעלים כמו הנגשת ההשכלה הגבוהה, חירות הדיבור, וחופש המחשבה, מונעת ממני את הזכות לפרנסה בכבוד ואת הזכות לרווחה כלכלית.

דווקא את הזכות לשביתה האוניברסיטה הפתוחה מכבדת. לפחות מן הפה אל החוץ. "אנו מכבדים את הזכות להתארגנות וגם את הזכות לשביתה", הודיעה לי האוניברסיטה, "לעומת זאת, אין לאף עובד זכות לכפות שביתה על עובד שאינו מעוניין בכך".

אל תתבלבלו, האוניברסיטה הפתוחה אינה מגינה על הזכות שלי לעבוד או על הזכות שלי לשבות. היא מקדמת את מה שנדמה לה כזכותה לאיים עלי. כי מאז שהחלה השביתה אני מקבלת מכתבים מאיימים. תחילה תבעו לדעת האם אני שובתת. בהמשך הודיעו לי כי "אין שכר ללא עבודה". במילים אחרות, משום שהם יודעים שהאוניברסיטה הפתוחה היא המקור העיקרי לפרנסתי, ומשום שהם יודעים עד כמה רעועה פרנסתי, האוניברסיטה הפתוחה מחכה שמצוקת הפרנסה תעיק עלי מספיק כדי שאשבור שביתה.

אלא שדווקא עכשיו מגיע הזמן לאחד כוחות ולהמשיך לשבות. מועדי הבחינות מתקרבים, והסטודנטים שלי שואלים מי יכין אותם לקראת הבחינה בשבוע הבא. משהו יצטרך גם לבדוק את הבחינה ולתת ציונים על עבודות שהוגשו. וכמובן, יש לתכנן את הסמסטר הבא. אם מרכזי ההוראה והמנחים ימשיכו לשבות, האוניברסיטה הפתוחה תאלץ לעשות יותר מלשבת לשולחן המשא ומתן. האוניברסיטה תאלץ להציע הצעה הוגנת. הצעה שתהיה לטובת כלל המנחים באו"פ ולא תשרת רק מתי מעט.

כי האוניברסיטה הפתוחה יודעת להיות הוגנת. באו"פ ישנם עובדי מנהלה וסגל אקדמי בכיר שזוכים לתנאים סוציאליים ולביטחון כלכלי. עובדים הזוכים ליחס ההולם את כישוריהם המקצועיים. כי יש ברירה. אפשר לחלק את עוגת המשאבים באופן בו אני ומנחים אחרים כמוני נפסיק להיות עבדים ונתחיל להחשב כעובדים שווי זכויות מן המניין.

ובאותו עניין:
צביקה בשור  מכריז על פרוייקט בלוגרים משפיעים: כתבו גם אתם על השביתה באוניברסיטה הפתוחה
גיל ונטורה על בריון אקדמי נעים הליכות
שוקי גלילי על השביתה מכה גלים (אוסף לינקים לרבים מהבלוגרים שכותבים על השביתה)
מתי שמואלוף על הניסיון לשבור את משמרות המחאה במרכזי הלימוד
עידן לנדו על התחת האקדמי שלנו
שתיקתו הרועמת של הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה הפתוחה עדיין נמשכת, אולם ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב, ו- ארגון המרצים בבצלאל מביעים את תמיכתם בשביתה